איך לעזור לילדים שלנו לפתח חוסן נפשי

חוסן נפשי הוא אחד הכישורים החשובים שנרצה שיהיו לנו ולידינו. הכוונה היא לעמידות בפני אתגרי החיים, לאופן שבו אנחנו מסוגלים להתמודד עם הקשיים שמגיעים אלינו ולהסתגל למציאות שהם מביאים איתם.

אנחנו חיים את חיינו בשגרתם, מתכננים ומצפים, ולעיתים נתקלים במשבר כזה או אחר. משהו בסטטוס קוו שחשבנו שקיים מתערער, ואנחנו צריכים מצד אחד לשאת את הקושי והכאב ולתפקד תוך כדי, ומצד שני למצוא את הדרך לקבל את המציאות שהשתנתה ולעשות התאמות מחודשות לתכניות שהיו לנו בראש.

כולנו מכירים את זה על עצמנו; יש לנו פרופורציות, יש לנו את הטכניקות שלנו להתמודדות, אנחנו יודעים מה נכון לנו ואיך התקדמנו מדברים בעבר, עדיין קשה לנו, אבל אנחנו כבר יותר מחוזקים ממה שהיינו. אצל הילדים שלנו זה טיפה אחרת. אין להם את הידע והניסיון על עצמם, והם רק עכשיו מתחשלים כשקשה.

מידת החוסן הנפשי שלנו היא גם מולדת וגם נרכשת. יש את המזג הטבעי שאיתו נולדנו, חלקנו רגישים יותר וחלקנו פחות, חלקנו לוקחים דברים מסוימים יותר קשה ולחלקנו קשה הרבה יותר עם דברים אחרים. אבל חוסן נפשי הוא גם מיומנות שניתן לפתח, והוא תלוי לא מעט במידת התמיכה שאנחנו מקבלים מסביבתנו הקרובה.

אז מה אפשר לעשות כדי לעזור לילדנו להגדיל את החוסן הנפשי שלהם בפני אתגרי החיים?

1. שליטה- אחד מאבני היסוד של החוסן הוא התחושה שיש לי שליטה על החיים שלי, שאני לא קורבן של שום דבר, אלא אדם עם אחריות, בחירה ויכולות. מבחינת הילדים, זה אומר שאנחנו מאפשרים להם לקחת אחריות, לעשות, לבחור ולפעול.

ובמיוחד, אנחנו עוזרים להם למצוא איפה יש להם שליטה, דווקא בסיטואציות היותר מאתגרות. למשל- לא הזמינו אותך למסיבה, נכשלת במבחן החשוב, החבר/ה עזבו אותך, שוב לא עברת טסט, לא קיבלת את מה שביקשת במנילה, לא התקבלת לתכנית שרצית, ההורים שלך נפרדים וכו’, העניין הוא להראות להם שיש להם בחירה גם בתוך סיטואציות שלכאורה נכפו עליהם והן לא בשליטתם.

2. מטרה- היבט משמעותי מהחוסן הוא היכולת להסתכל קדימה ולהתחבר למטרות. כשאנחנו נמצאים בקושי, אנחנו זקוקים לאור שיראה לנו את הדרך ויזכיר לנו למה אנחנו מתמודדים עם הקשיים. אנחנו יכולים לאמן את הילדים שלנו להתחבר למטרות- לחסוך לטובת משהו, להתחבר לאג’נדות (בעלי חיים, קיימות וכד’), לתרום לקהילה, להצטרף לתכנית אימונים כלשהי וכו’. ולאורך כל הדרך, אנחנו מתבקשים לתת להם להתנסות, להאמין בהם, לעזור להם להרגיש שהם מסוגלים, להזכיר להם להתרכז בצעד הקרוב ולא להילחץ מהמטרה הגדולה, ולעודד אותם להתאמן ולנסות שוב ושוב עד שישתפרו.

3. גמישות- חלק מהעניין של חוסן הוא היכולת שלנו להתאים את עצמנו לתכניות שהשתנו, למה שקרה בעקבות האירוע שפגע בהם. כשאנחנו תקועים מידי על הדרך היחידה שלנו, או כשקשה לנו להשתחרר מזה שהדברים לא יקרו בדיוק כפי שרצינו, אנחנו מתקשים להמשיך הלאה ולמצוא את מקומנו במציאות החדשה. במקום לראות איך אנחנו עושים שיהיה טוב למרות, אנחנו עסוקים מידי בצער ובאכזבה. לכן, כדאי שנקדים ונעזור לילדים שלנו לגלות גמישות, שהיא אחת המיומנויות החשובות ביותר במציאות המשתנה של ימנו, שבה הם גדלים.

זה אומר שאנחנו דואגים להזיז אותם מידי פעם מהדפוסים הקיימים (היום לא נלך ישר הביתה, אלא נלך ל… היום קודם נתקלח ואח”כ נאכל ארוחת ערב…), עוזרים להם ללמוד כישורים חברתיים (לוותר, לראות שיש עוד דעות חוץ משלהם), ומעודדים אותם לחפש עוד פתרונות ורעיונות יצירתיים לסיטואציות (איך עוד אפשר להלביש את הבובה? איזה עוד סוג של ארוחה אפשר להכין? איפה ואיך עוד אפשר לחגוג יום-הולדת?).

4. מודלינג- כמו כל דבר בהורות, המודלינג שאנחנו מהווים עבורם הוא אלמנט מרכזי שמשפיע עליהם במידה רבה. הם מסתכלים עלינו כשלנו קשה ולומדים מאיתנו איך מתמודדים עם קושי. האם התגובות שלי היסטריות? האם אני מאשים ומתרץ או לוקח אחריות על חלקי? האם אני מתקרבן ומתקשה להתאושש? האם אני מתרכז בפספוס או מחפש איך לעשות שיהיה טוב למרות מה שקרה?. ככל שנסגל לעצמנו אורך רוח, אופטימיות, והסתכלות על מה שיש ולא על מה שאין, כך יעלה הסיכוי שגם החוסן הנפשי שלהם יגבר.

5. תמיכה- אחד הדברים החשובים שאנחנו רוצים ויכולים לספק לילדים שלנו בקרות משבר זה את תמיכתנו המלאה. בשעת קושי, התחושה שיש מישהו איתנו ומאחורינו, היא אחד המרכיבים המשמעותיים שעוזרים לנו להתגבר ולהתקדם הלאה. אנחנו רוצים להיות עוגן עבורם, בסיס חם ותומך לצאת ממנו ולחזור אליו. זה אומר שאנחנו לא שופטים, מבקרים, מרחמים, או ממהרים לייעץ, אלא עוזרים להם לבדוק מה ומי יכולים לעשות להם טוב, מזכירים להם את ההצלחות והחוזקות שלהם, ובגדול, מציעים גישה אופטימית ומחזקת לאירוע הספציפי ולחיים בכלל.