איך לשלוט על הכעסים שלנו?

בפינה הזו עסקנו ביכולת לשלוט טוב יותר בריבים זוגיים, אבל האמת היא שמה שנאמר בה רלוונטי לכל מערכות היחסים שלנו עם הזולת, ולמעשה, היא נוגעת ביכולת הכללית לשלט טוב יותר בכעסים שלנו.

אני מאמינה שכשנבין איך מנגנון הכעס פועל, נוכל לפעול נכון יותר, ולנהל את עצמנו ואת הקונפליקטים שלנו בצורה יעילה, וכמה שפחות פוגענית ומצלקת. אני יודעת, כשמדובר בכעסים המשמעותיים שבהם אנחנו קצת מאבדים את עצמנו, אנחנו לא תמיד מאמינים שיש לנו שליטה על האופן שבו אנחנו מתנהלים. כשאדם כלשהו אומר או עושה משהו, או לא אומר או לא עושה משהו לצורך העניין, משהו בנו נדלק, ואנחנו מרגישים את כל הגוף שלנו מתחיל לבעור. זה לא קורה הרבה, אבל זה קורה, כי לכל אחד מאיתנו יש את המקומות שבהם הוא מרגיש מאוים ומותקף, גם אם מבחינה אובייקטיבית אין כל כוונה רעה שמעורבת, וגם אם למתבונן מהצד יהיה קשה לזהות את הפגיעה הפוטנציאלית הזו שאנו חווים כאיום גדול.

האמת היא שיש לנו יכולת לשלוט ולנהל את עצמנו, ואנחנו עושים את זה כל הזמן. השאלה היחידה היא כמה מאמצים אנחנו מוכנים להשקיע כדי שזה יקרה. אנחנו לא מרשים לעצמנו להגיד כל דבר לכל אחד, גם כשאנחנו מאוד מאוד כועסים, וזה קורה כי גם ברגעים שבהם אנחנו מאוד עצבנים, אנחנו עדייו יכולים לשקול בינינו לבין עצמנו האם שווה שהפעם לא נגיב בצורה תוקפנית, אגרסיבית ופוגענית, כדי להשיג משהו אחר שחשוב לנו יותר. לכן, חשוב שנזכור שיש מילים שקשה לקחת בחזרה, ויש התנהגויות שקשה עד כדי בלתי אפשרי לסלח עליהן – ושממש ממש שווה שנעשה כל מה שצריך, כדי לשלוט בעצמנו קצת יותר בתוך הריבים שלנו.

כמעט לכל הזוגות יש את הריבים האלה. ויכוחים שיוצאים משליטה, שכל אחד מהצדדים מתבצר בעמדתו, ושיש בו יותר מידי הטחות אשמה, ומעט מידי הקשבה. הריבים האלה עוסקים בד”כ בנושאים שחשובים לנו מאוד, והאופן שבו אנחנו מנהלים את השיח, והתוצאות שלו, מאוד מאוד מתסכלות אותנו. הרעיון שעומד מאחורי מה שקורה לנו כשכשהויכוח מתחיל לעלות מדרגה, קשור לכך שבאותם הרגעים אנחנו מפרשים משהו ממה שנאמר או קרה כאיום גדול וממשי, ומעירים את מערכת ההגנה ההישרדותית שלנו, שמצידה מובילה בד”כ לכך שאנחנו קופאים, כלומר, נאטמים ו/או נכנעים, או תוקפים, כלומר, צועקים, מתפרצים וכד’.

היכרות עם מנגנון הכעס מלמדת שהדרך הטובה ביותר לשלוט בכעסים וברגשות שמציפים אותנו, היא לזהות את התחושות המתחזקות לפני שהעניינים יוצאים משליטה. כלומר, כשאנחנו מתחילים להרגיש את הגוף שלנו מגיב לדברים, והמצב בינינו מתחיל להיות פחות קשוב, רגיש, ומכבד, זה הסימן שלנו לקחת אחריות מידית, ולאותת לבן/ת הזוג שלנו שכרגע אנחנו מעדיפים לפרוש מהסיטואציה כדי להירגע.

אחרי שהוצאתי את עצמי מכדור השלג שאני כבר יודעת שיכול היה להתעצם, אני קודם כל מוצאת את הדרך להרגיע את עצמי (כל אחד ומה שמרגיע אותו- ממדיטציה שקטה ועד פעילות גופנית מאומצת), ומיד אחרי שאני מרגישה טוב יותר, אני מתחילה לערוך בירור עם עצמי- מה קרה שם שכל-כך פגע בי? מה מבין הדברים הכי הפריע לי? מה הכי מפחיד אותי? מה הכי חשוב לי להשיג בשיחה על הנושא? על מה אני יכול לוותר? איך אני יכול לגייס את בן/ת הזוג שלי בצורה יעילה יותר? אילו עוד אפשרויות קיימות? וכד’. אחרי השיח הפנימי הזה, שבו נרגעתי, הבנתי, והתכוננתי, אחזור לבן/ת הזוג שלי כדי להמשיך את השיחה בינינו, ואנסה שהיא תהיה כמה שיותר עניינית ואופרטיבית.

בהצלחה!