ארבעת הפרשים

הרבה מחקרים נעשו, ועדיין נעשים, כדי לדעת דברים נוספים על תחום הזוגיות. טובי המוחות משקיעים את מירב זמנם ועיסוקם, כדי להצליח לספק תשובה מקצועית ומגובה מחקרית לשאלה- מה צריך לעשות, או לא לעשות, כדי שהזוגיות שלנו תהיה טובה ומיטיבה?

לפעמים המחקרים בודקים זוגות שהצליחו, ומנסים להבין מה היה שם שעזר להם להצליח. לפעמים הבדיקה היא ביחס לזוגות שנפרדו, ומנסים ללמוד מה היה שם שהפריע לזוגיות שלהם להצליח. ולפעמים, כמו במקרה של ג’ון וג’ולי גוטמן, בודקים זוגות לאורך שנים, גם מבחינה פיזיולוגית נוירולוגית, וגם באמצעות שיחות, רואים האם הם נשארו יחד או נפרדו, ומנסים להתחקות אחרי הגורמים שתרמו להצלחת מערכת היחסים, ואחרי אלה שפגעו בה.

אחת התגליות הגדולות של ג’ון וג’ולי היו שקיימים מספר סממנים, שכשהם מופיעים במערכת היחסים, הם יכולים לנבא בסבירות גבוהה שבני הזוג לא ישרדו יחד. דוגמא אחת כזו היא הופעתם של ‘ארבעת הפרשים’ כפי שהם כינו את הופעתם של הביקורתיות, הבוז, המגננה, וההיאטמות, במהלך השיח הזוגי.

על-פי הסטטיסטיקות והנתונים, כשארבעת הפרשים מופיעים באופן תדיר, הם קטלניים ביותר למערכת היחסים, ומלמדים שקיימת סבירות גבוהה שהקשר לא יתמיד לאורך זמן. לכן, חשוב מאוד להשקיע כדי למגר את ארבעת האינטראקציות השליליות האלו מתוך השיח הזוגי שלנו, ובגלל שברמה העקרונית הן מופיעות זו אחר זו, כדאי במיוחד להשקיע בלגדוע את הבעיה מהשורש, כלומר, כבר בשלב שבו הביקורתיות מתחילה להרים את ראשה.

בקצרה, ארבעת הפרשים הם-

ביקורתיות- ביקורת היא טענה כללית שמבטאת רגשות שלילים או דעות שליליות, ביחס לאופי או לאישיות של האחר. כלומר, ברגע שאנחנו סוטים מהאירוע הספציפי, וההערות שלנו כלפי בן/ת הזוג מתחילות להיות יותר כלליות, ויותר כנגד האופי וההתנהלות שלו, אנחנו חוצים את הרף שבין התלונה או הבקשה הלגיטימיות, לביקורתיות השלילית.

בוז- כשאחד מבני הזוג מרגיש שהוא יותר מהשני, וכשיש בדברים שהוא אומר סלידה ואפילו כוונה לפגוע. הרבה פעמים ניתן לזהות את הבוז, כשנתקלים בהטחת עלבונות, גלגול עיניים, לעג וכד’. הבוז מלווה פעמים רבות בארסיות, והוא נובע ממחשבות שליליות שיש לנו על בן/ת הזוג, ולכן הוא גם כל כך קטלני למערכת היחסים. אם יש דברים רעים שאנחנו חושבים על בן/ת הזוג שלנו, אם אנחנו כועסים, פגועים, או ממש לא מרוצים מההתנהלות שלהם, כדאי וראוי שנמצא את הדרכים הנכונות והמכבדות לשפר את המצב.

מגננה- אחרי שהביקורתיות והבוז מופיעים יותר מידי פעמים, מגיעה גם ההתגוננות, כלומר, הסבר שרוצה לשכנע את הצד השני שאני צודק, ובאופן ישיר, שהוא טועה. נקודת המוצא הזו מובנת, כי הרי ברור שכולנו רוצים להסביר את ההתנהלות שלנו, ולהוכיח שמה שאנחנו עושים הוא תמים ומוצדק, הבעיה היא שכשאנחנו כל הזמן מתגוננים, אנחנו בעצם כל הזמן מאשימים את בן/ת הזוג שלנו שהם אשמים ואחראים לבעיה. במובן העמוק יותר, זה בעצם אומר שאם אנחנו תמיד צודקים, והם תמיד טועים, אז אין מקום לדיאלוג, או בכלל להתייחסות לבעיה עצמה. ואם אין התיחסות לבעיה עצמה, אז בטח שאין אפשרות למצוא פתרון שתתגלם בו גמישות של שני הצדדים.

היאטמות- בסופו של דבר, אחרי מופעים רבים של ביקורתיות, בוז, ומגננות, אחד מבני הזוג פשוט נאטם מפני הדיאלוג, ומפני מערכת היחסים. כלפי חוץ, זה נראה כאילו שלא אכפת לו, והחומה הזו שהוא מציב בינו לבין האחר, הופכת שכיחה ולגיטימית. כשההיאטמות מגיעה, במובנים רבים כבר אין באמת יחסים.

שימו לב לפרש הראשון. אל תתנו לביקורתיות להתגבש ולהתמקם במערכת היחסים שלכם. מותר להתלונן ומותר לבקש שינוי, החיים יחד כוללים בהכרח את זה שלא תמיד נהיה מרוצים מהכל, השאלה היא איך אנחנו מביעים את הקשיים, הצרכים, והבקשות שלנו. שימו לב שאתם לא חוצים את הקו שעלול לסכן אתכם בהמשך.מוזמנים ומוזמנות לצפות בפינה ששודרה השבוע, שבה דיברנו על הנושא החשוב הזה.