חלוקת מטלות בין בני זוג

בזוגיות אנחנו פועלים יחד לטובת השגת מטרות משותפות, כשכל אחד תורם על פי יכולתו להצלחת התא המשפחתי שיצרנו. העניין הוא שבעוד שאנחנו יודעים שהמאמץ משותף, ושפנקסנות והתחשבנות לא מקדמות אותנו לשום מקום, בפועל כולנו מוצאים את עצמנו משווים במידה כזו או אחרת בין מה שאנחנו נותנים למה שאנחנו מקבלים מבן/ת הזוג שלנו.

הציפייה הזו להדדיות ולהוגנות טמונה בנו, וכולנו שואפים להרגיש שיש איזון בקשר, ושלא מנצלים את טוב הלב ואת הנתינה שלנו, או אפילו רוצים אותנו רק בזכותם. הציפיה הזו לגיטימית, ברורה ומובנת, אבל היא מעוררת ומעודדת אותנו לבדוק את מעבר התמורות בקשר, כשיותר מידי פעמים התוצאה היא תחושה שאנחנו נותנים יותר ממה שאנחנו מקבלים.

כדאי שנכיר שני כשלים מחשבתיים שרובנו חוטאים בהם, שקצת מעוותים את ההתייחסות שלנו לנושא, ומפריעים לנו לראות את התמונה המלאה והמדויקת יותר-

1. אנחנו מכניסים לסל ההשוואות בינינו את המשימות ואת מה שנראה על פני השטח, ושוכחים להתייחס לתחושות הטובות שבן/ת הזוג שלנו נותנים לנו להרגיש, לחופש, לביטחון, לחברות וכד’. כמו שאנחנו יודעים להשוות כמה פעמים הם הכניסו כלים למדיח, כדאי שנזכור גם את ההטבות הרגשיות שמתאפשרות לנו בזכותם, ואת כל הדברים הנוספים שאנחנו מקבלים מהם ומהקשר.

2. אנחנו מייחסים לנתינה שלנו משקל גדול מאוד, בעוד שאת הנתינה של בני הזוג שלנו אנחנו נוטים להקטין ולצמצם. למשל, כשאנחנו מנקים או מבשלים זה “וואוו איך טרחתי כל היום”, וכשהם עושים את אותן הפעולות בדיוק זה יותר בכיוון של “יאללה, בקטנה, מה הם כבר עשו?!”.

כדי לשפר את המצב, חשוב שנסתכל על הקבלה שלנו בפרספקטיבה רחבה יותר, נוודא שהנתינה שלנו גדולה כמו שנדמה לנו, ונשתדל להימנע מהשוואות מיותרות ובעיקר לא צודקות.

שאלו את עצמכם מה עוד אתם מקבלים מבן/ת הזוג?, התחשבו גם בדברים שאתם מקבלים מהם במובן הרגשי, ותנו קרדיט לכל מאמץ שנעשה לטובת הבית והמשפחה, אפילו אם הוא קטן ביותר. באותה ההזדמנות, שווה שתבחנו גם את הנתינה שלכם.

שאלו את עצמכם האם היא באמת גדולה כמו שנדמה לכם, ודאו שאתם משקיעים את המאמצים במה שבאמת חשוב לבן/ת הזוג שלכם, ונסו לראות אם יש משהו נוסף שתוכלו לעשות ולתת למענם – כי בסופו של דבר אצל אנשים הוגנים והגונים קבלה מעודדת נתינה.