לחכות עם הפרידה עד הילדים יגדלו?

מצד אחד, אפשר להתחבר למחשבה שככל שהילדים קטנים יותר, יש להם פחות כח ויכולות להתמודד עם פרידת הוריהם. הם עדיין קטנים, חרדים יותר מנטישה, פחות מודעים לעצמם, פחות מנוסים בהתמודדות עם קשיים, וזקוקים יותר ליציבות ולביטחון. מצד שני, לכל גיל יש את האתגרים שלו, קיימים משתנים נוספים שמשפיעים עליהם לא בהכרח פחות, הם לומדים מאיתנו דברים נוספים (כמו איך ניראות מערכות יחסים, ומה אנחנו צריכים לעשות כשלא טוב לנו), ובעיקר, כל מקרה, משפחה, הורה וילד, יוצרים מערכת נסיבות שמבקשת התייחסות ספציפית.מה שחשוב הוא לאתגר את התפיסה הזו. לבדוק אם היא באמת משקפת את מה שאנחנו חושבים, ומה הכי נכון עבורנו ועבור הילדים שלנו. בהתחשב בזה שהמטרה היא שיהיה לנו ולילדים שלנו טוב, הדבר הנכון הוא לבחון בצורה רחבה והיקפית מה באמת יוביל לכך במקרה הספציפי שלנו. חשוב שנוודא שהילדים הם לא תירוץ שמעוור או מקפיא אותנו, ושנדאג לעשות כדי שיהיה לנו יותר טוב כבר עכשיו – בין אם נחליט ללכת, בין אם נחליט להישאר עד שהם יגדלו, ובין אם נמצא בתוכנו מקום לתקן ולשפר.

מוזמנים לצפות בפינה האחרונה שבה דיברנו על הנושא

לכתבה שלי שפורסמה ב-YNET ועסקה בנושא