איך נריב פחות אחרי הגירושין

אחד הדברים היותר ידועים בתחום הגירושין, וטוב שכך, זה שלחשיפת הילדים לקונפליקטים וריבים בין ההורים שלהם לאחר הגירושין, יש את ההשפעה ההרסנית ביותר של הגירושין עליהם. דבר נוסף חשוב לא פחות, זה שלמידת ותדירות הקונפליקטים, יש גם השפעה ישירה על היכולת שלנו לעבור את המשבר האישי שלנו במהירות ובקלות.

למרות שברור שאנחנו רוצים לפתוח דף חדש כמה שיותר מהר, ולמרות שהדבר האחרון שאנחנו רוצים זה לפגוע בילדים שלנו, עדיין מה שקורה בפועל זה שהקונפליקטים והריבים הופכים איכשהו לחלק משמעותי בחיינו. גם ההורים הרגועים, המודעים, והשקולים ביותר, לא מצליחים מספיק לצמצם את המחלוקות עם בני זוגם לשעבר, וחשוב מכך, להרחיק את הילדים מהחשיפה אליהם.

זה קורה בגלל הרבה מאוד סיבות. קודם כל, כולנו בני אדם. הסיטואציה עצמה נפיצה ביותר, אנחנו עוברים משבר אישי רציני מאוד, נכפה עלינו להיגרר לסוגיות משפטיות, ובכל מקרה, המסרים שלנו עוברים לילדים שלנו לא רק במילים, אלא גם על-ידי שפת הגוף שלנו- התנשפויות, גלגול עיניים, עיקום אף וכד'.

אז איך בכל זאת אפשר לדאוג לזה שנוכל לעבור הלאה בהצלחה כמה שיותר מהר, ועל הדרך נצמצם את חשיפת הילדים לקונפליקטים שלנו, כשהם ממילא כל-כך רגישים לכל ניואנס קטן שעובר עלינו? קודם כל על-ידי זה שנצליח לצמצמם ולמזער את הקונפליקטים עצמם. כמה פשוט נכון? ברור שלא. ברור שניסיתם, רציתם, השתדלתם ממש, אבל זה פשוט לא מצליח. בדיוק בשביל זה, הכנתי עבורכם רשימה של כמה רעיונות שיכולים לעזור לכם למזער את התדירות של הריבים ואת עצמתם.

לוקחים את הזמן

הכלל החשוב ביותר בעיני הוא לקחת את הזמן לפני שמגיבים. בדרך הזו, לא רק שלא נגיב אימפולסיבית ואינסטינקטיבית, שהרבה פעמים זה אומר שהיצר ההישרדותי שלנו אוטומטית תוקף כשהוא חווה משהו כאיום, אלא גם נאפשר לעצמנו לשקול את הדברים כמו שצריך. כדי שנצליח לעשות דין וחשבון פנימי מורכב, כזה שמביא בחשבון את כל מה שצריך וכדאי לשקול, צריך זמן.

האמת היא, שבסופו של דבר אנחנו ממילא נעשה את הדין וחשבון הזה, ואולי אפילו נגיע לאותה תוצאה מבחינת מה שיקרה בפועל, אבל בדרך נסדוק עוד משהו בעצמנו ובילדנו. לכן, הדבר הנכון ביותר הוא בכל פעם שאנחנו מרגישים שהצד השני מביא לפתחנו סוגייה שמדליקה אצלנו משהו, ואנחנו כבר מזהים מה עומד לקרות פה עוד שנייה בדיוק, עדיף שנגיד- 'תן/ני לי לחשוב על זה ואחזור אלייך'. אני יודעת שלא תמיד זה אפשרי, אבל אם זה מתאפשר, זה יכול להוביל לתוצאות מדהימות.

שוקלים מילים ותזמון

המילים הן הכלי התקשורתי שלנו. מצד אחד הן יכולות להיות כלי נשק פוגעני ביותר, ומצד שני הן יכולות להיות כלי עזר משמעותי ביותר להשגת המטרות שלנו. ככל שנבין כמה כח יש למילים, לכאן או לכאן, נוכל להשתמש בהן לקידום המטרה שלנו למזער את הקונפליקטים.

זה בעיקר דורש מאיתנו להגיב יותר לאט ולזהות מה יכול לעזור לנו. הוא שוב מאשים אותך ששכחת לשים להם משהו בתיק כי את חסרת אחריות, היא שוב דורשת שתדאג לשעות השינה שלהם במקום לעצמך, אתם בתגובה- שותקים. עוצרים לרגע, לא עונים ישר, וחושבים על מה יכול לעזור לכם. אתם יכולים למשל לבקש לדבר על הנושא בפעם אחרת ובשפה אחרת. אתם יכולים להציע שתדברו באמצעי תקשורת אחרים כמו סמסים ומיילים. אתם יכולים לבקש מהצד השני שיגיד מה הוא בעצם מבקש מכם. אתם יכולים לבקש שתדברו על הנושא בשעה ספציפית ביום שבה אתם במצב רוח יותר רגוע וטוב. כל דרך שאתם מזהים שתעזור לכם להפחית את העוצמות מבורכת, וחשוב שתשקיעו זמן כדי לגלות אותה.

בוחרים מילים חיוביות

כל אחד מאיתנו יודע על עצמו שכשמדברים אלינו יפה, מחייכים אלינו, מחמיאים לנו, ורואים אותנו, אז הרוח הטובה איתנו, וקל לנו יותר להיענות לבקשות. לעומת זאת, כשפונים אלינו בדרישות וטענות, בנוקשות ותוך הטחת האשמות, ההפך הגמור קורה, האגו שלנו עומד על שתי הרגליים, והמענה שלנו עוין ושלילי.

כשאתם רוצים להשיג משהו שחשוב לכם מהצד השני, דברו בחיוב. נטרלו את העלבונות והמילים המיותרות, תכננו מראש מה אתם מתכוונים להגיד, כבדו את זה שהאדם שמולנו הוא אדם שלם עם רצונות והיגיון שונים משלנו. הזכירו לעצמכם את המטרה שלכם בשיחה, ובדקו מראש מה יכול לעזור לכם להשיג אותה, ומה לא.

כשהשיח מתנהל בכתב, בסמסים, במיילים וכד', בדקו איך הדברים עשויים להתקבל אצל הצד השני. תנו למישהו שאתם מעריכים לבדוק אתכם. בחנו אם יש מילה שתוכלו להוריד או לשנות שיכולה לשנות את רוח הדברים. השקיעו מחשבה וזמן כדי לבדוק איך המסרים שלכם יכולים להתקבל על-ידי הצד השני.

מתייחסים לדברים ברצינות

אם באמת לקחתם לעצמכם את הזמן כדי לחשוב לפני שאתם עונים, שקלו את הסוגיה שלפניכם מכמה שיותר זוויות. קודם כל, רכזו וחדדו לעצמכם מה עומד על הפרק. אם למשל בת הזוג לשעבר רוצה להציג לילדים בשבוע הקרוב את בן זוגה החדש לילדים, הנושא שעל הפרק הוא- המועד לחשיפת בן הזוג לילדים. או אם למשל בן הזוג לשעבר רוצה שהילדים ילמדו בבי"ס דתי, הנושא שעל הפרק הוא- הבחירה במסגרת החינוך של הילדים. נסו להגדיר את הנושא בקצרה ובניטרליות.

אחרי שהסוגיה ברורה ומוגדרת, שקלו כמה שיותר פרמטרים והרחיבו את הידע שלכם. למשל, קראו כמה שיותר חומרים בנושא, התייעצו עם אנשי מקצוע מומחים שמכירים היטב את הנושא, שאלו את עצמכם מהם הדברים הטובים שיכולים לקרות אם תאמצו דווקא את הגישה הנגדית, דאגו לבדוק מהם הרווחים וההפסדים של כל אחת מהגישות, ומהן ההשפעות המידיות, לעומת השפעות הטווח הרחוק. ככל שתעמיקו בסוגיה ותתנו לה את הכבוד הראוי לה, גם תצליחו לראות את ההיגיון שעומד מאחורי העמדה של הצד השני, וגם תצליחו לקבל החלטות טובות יותר.

בודקים באיזה תנאים כן נסכים

טכניקה מומלצת ומוצלחת מאוד, היא לשאול את עצמכם- באיזה תנאים כן נסכים לקבל את עמדת הצד השני. החיים הם לא שחור ולבן, והאפשרויות הן לא רק כן או לא. הדרך הזו מאפשרת לכם למעשה לרדת לעומק הדברים, ולחזק את המגשר הפנימי שבכם. הרעיון הוא להסתכל על הנושא שעל הפרק, ולראות האם יש שינויים קלים וברי ביצוע, שיכולים להפוך את התשובה שלנו לחיובית.

אם למשל בן הזוג לשעבר רוצה לעבור לגור במקום מרוחק, ומבחינתי זו אפשרות נוראית ביותר, אני יכול לשאול את עצמי- 'נניח שהמעבר הוא עובדה קיימת. מהם הדברים שיכולים להקל עליי ועל ילדיי את העניין?'. התשובות לשאלה הזו יכולות להיות רבות ומגוונות, כל אחד לפי מה שחשוב לו, כשמה שחשוב באמת, זה שהצלחתי להפנות את המחשבה שלי לכיוון פתרונות מעשיים ושיח מקדם.

מפנימים שחרור שליטה

אחד הדברים הקשים בגירושין, זו ההתמודדות האישית עם אובדן השליטה. עד עכשיו חיינו כבני זוג והיו בינינו דינמיקות ברורות ומושרשות של קבלת החלטות משותפות. לפעמים התפשרתי, לפעמים התעקשתי, לפעמים ויתרתי על דברים שהיו לי חשובים, לפעמים נאלצתי לקבל דברים כעובדה, לפעמים כפיתי את דעתי, אבל בכל המקרים הייתי חלק משניים.

אחרי הגירושין, הדינמיקה עם בן הזוג לשעבר משתנה, והוא לא באמת חייב לי שום דבר. יכולת ההשפעה שלי על ההחלטות המשותפות ירדה בצורה משמעותית, והטכניקות שעבדו פעם כבר לא עוזרות. היכולת שלי לשלוט ולכוון את הסיטואציה ירדה, ואיתה גם עלה הצורך שלי לתרגל ולהכיר במה שנמצא בשליטתי, ומה לא.

ככל שנפנים מהר יותר שהשליטה שלנו בקבלת ההחלטות ירדה, כך נבין מהר יותר שכדאי שנסגל דרכים חדשות ומועילות לקבלת החלטות משותפות. כשאתם עומדים מול סוגיה מעוררת קונפליקט, בדקו עם עצמכם מה באמת תחת שליטתכם, ומה אתם צריכים פשוט לשחרר. המיפוי הזה יעזור לכם להתמקד בעיקר ובמה שאתם יכולים להשיג, ויכוון אתכם טוב יותר לכיוון הפתרון.

מחפשים מה אנחנו יכולים לעשות למענו/ה

כשאנחנו מקבלים משהו במתנה, מתעורר בנו באופן טבעי הרצון לגמול ולהשיב טובה, הרעיון הוא חוק הדדיות הכי בסיסי שיש. כשמישהו עושה לנו משהו טוב, אנחנו ישר מחבבים אותו ורוצים בטובתו. קל לנו לקבל את זה כשמדובר על אנשים באופן כללי, אבל אנחנו מדברים על שני אנשים שנמצאים בקונפליקט, שזה אומר שהם לא עושים יותר מידי דברים טובים זה עבור זה, ושמחוות מתקבלות בד"כ בחשד.

עדיין, גם כשזה האקלים והדינמיקה ביניכם, למעשים טובים ומתחשבים, יש תמיד מקום ויכולת לעזור. גם כשמתחילים בשיחות השלום, אחד הדברים הראשונים שעושים זה מחוות הדדיות של רצון טוב. זה יכול להיות היענות לבקשות, גם כשבעקרון לא ממש בא לכם, או לא להתעקש סתם על דברים, או לעשות מעשה טוב שעוזר ומקל על הצד השני גם אם הוא לא ביקש אותו. כל דבר שתוכלו לחשוב שיכול לעזור לצד השני, גם אם הוא גובה מאיתנו דבר או שניים, הוא אלמנט מבורך ביותר לשיפור היחסים ביניכם.

מגבירים מודעות להשפעת הסביבה

תמיכת הסביבה היא אחד הדברים שהכי עוזרים למתגרש ולילדיו לעבור את הגירושין והשפעותיהם בשלום. הסביבה זה ההורים, האחים, החברים, השכנים, הקהילה, עורך הדין, הפסיכולוג, המאמן, ולמעשה כל מי שאני נעזר בו ומשפר את הרגשתי.

כמה שיותר אנשים קרובים, אוהבים, דואגים, ועוזרים, זה כמובן דבר מבורך ונפלא. הדבר היחיד שחשוב לשים לב אליו, זה שמה שבסוף מנחה אתכם בקבלת ההחלטה זה מה שנכון לכם. חשוב שהקרובים לכם יביעו את דעתם, ינחו אתכם, ישתפו אתכם מהניסיון העשיר שלהם, אבל חשוב לא פחות שתזכרו שבשורה התחתונה מי שיחיה עם התוצאות של הבחירות שלכם, זה בעיקר אתם.

שתפו, הקשיבו, התייעצו, אבל זכרו שרק אתם מכירים את הסיפור המלא שבינכם לבין בן/ת הזוג לשעבר. רק אתם יודעים מהו המחיר השלם שאתם משלמים על הקונפליקטים, ורק אתם הכי מדויקים לעצמכם. התבוננו ונסו לנטרל את מה שמיותר, ובסופו של דבר תפעלו אך ורק בהתאם למה שנכון וטוב לכם.

להיעזר בהומור

החיים קצרים מידי מכדי שניקח אותם יותר מידי ברצינות. נסו לראות איך אתם מצליחים לשלב קצת יותר הומור בחיים בכלל, ובדינמיקה בינכם בפרט. גם בדין ודברים נוקב וכעוס, אפשר למצוא זוויות מצחיקות. תמיד אפשר לעצור לרגע ולצחוק על עצמכם, על האבסורד, על סיטואציות שקורות, על הנושא. הריב לא יברח, הוא מקסימום יקבל זווית קצת יותר נעימה. ובהקשר הזה, ציניות היא לא הומור.

מקווה שהצלחתי לגרום לכם לפתוח את המחשבה, ואני מזמינה אתכם לנסות לקחת כלי אחד ספציפי ולאמץ אותו בשבוע הקרוב בתקשורת שלכם עם אנשים.