מה למדתי מחתונה ממבט ראשון?

העונה של ‘חתונה ממבט ראשון’ עומדת להסתיים בקרוב, וזה זמן מצוין להתחיל לסכם ולהבין מה אפשר לקחת ממנה לתוך החיים שלנו. בזמן שאתם כנראה מתרווחים על הספה וצוללים לעוד פרק של זוגיות שמנסה להתהוות בכח ובתנאים לא תנאים, אני מרגישה שאני חצי עובדת.

כמו רחש רקע למופע הבידורי, לנגד עיני עולות מבין הסצנות עוד ועוד סוגיות מקצועיות שמקבלות הנפשה והמחשה מדויקות ומעשירות, שנראה לי שחשוב לשים לב אליהן. גם אני, כמו רבים ממי שמהווים את הרייטינג הגבוה של התכנית, צופה בהדיקות בפרקים, ועוברת חוויה רגשית מגוונת במקביל למשתתפיה.

כמו כולם, גם אני כועסת על, נעלבת בשם, מתאהבת ב, מתקשה להבין איך, ומשתגעת כש. אבל לצד החוויה האישית שלי, והמקומות הפנימיים שבהם מהדהדת בתוכי סיטואציה כזו או אחרת, אני מבחינה גם בכל אותם סוגיות והיבטים שאפשר ללמוד מהם כל כך הרבה, ושפשוט חבל שנפספס. אז החלטתי לכתוב על זה, ומפה לשם יצא שהגעתי ל- 15 מסקנות..

לפני שאתחיל, חשוב לי לצרף את ההערה המתבקשת – אני יודעת שהתכנית ערוכה, שאנחנו רואים רק חלקים מאוד מאוד מסוימים ממה שעובר על הזוגות, ושמה שמשודר לנו משרת נרטיב ושיקולי רייטינג. אין לי שום עניין לנתח, לבקר, או לשפוט אף אחד מהמשתתפים באופן אישי, אלא רק להשתמש בייצוגים הספציפיים שלהם, כמו שאני מאמינה שהם שמובאים בתכנית, לצורך הדגמה והמחשה של רעיון מסוים.

– קארין ואיתמר –

ללא ספק הזוג המדובר של העונה, שמעורר בנו הרבה רגשות עזים, ומפצל אותנו למחנות. שני מצליחנים, יפים ונכונים, שהחיבור ביניהם מתבקש מעצמו, ושבתחילת הדרך היה נדמה שהוא עומד לספק לנו הרבה רגעי נחת. מהר מאוד הדברים השתנו מהקצה אל הקצה, עד כדי כך שהצפייה בהם הפכה עבורי כמעט למאתגרת. כשאני מתרשמת מהתקשורת ביניהם, אני מצליחה כמעט לחוות את האנרגיות שבאוויר, והן לא נעימות בכלל.

אני מוצאת את עצמי מתפתלת במקום כמעט מכל אמירה, וכואבת את הזיוף שאני מרגישה שנודף כמעט מכל אינטראקציה ביניהם. בפן החיובי, ולא היה פשוט לנפק אחד כזה כשאלו התחושות שעולות בי, אני מאוד מעריכה את ההתעקשות של איתמר על מה שחשוב לו למצוא באישה של חייו. הוא קורא לאלמנט המרכזי הזה “בית”, ומסביר בצורה מאוד יפה, ברורה ומעשית, מה המילה הזו אומרת עבורו. לצורך העניין, אני מתעלמת לרגע מהכוונות שיוחסו לו, ומהאילוץ המשותף לדחוס את קארין לתוך אותה המשבצת, ומבקשת שנשים לב לחשיבות שבעמידה על מה שחשוב לנו, בהחלטה כל כך משמעותית כמו מציאת בן/ת זוג לחיים.

לכל אחד יש את הדברים שחשובים לו יותר ואת אלה שפחות, ועל מה שמהותי עבורנו אסור לנו בשום אופן לוותר. ויתור שכזה אולי יעבור איכשהו בגרון בתחילת הדרך המשותפת כשאנחנו עדיין שיכורים מהורמוני האהבה, אבל יחזור אלינו בגדול כמה שנים אחרי כשנבין עד כמה רחב טווח המקרים שבו נפגוש את החסך הזה. אני יודעת כי אני רואה את זה הרבה מאוד בקליניקה, בשלבים שהרבה יותר מסובך לחתוך בהם.

מסקנה 1: במסע אחר חיפוש הזוגיות חשוב להתגמש ולוותר, לא להגביל את עצמנו לתבניות מסוימות מידי, ולהישאר פתוחים. אך לא פחות חשוב מזה, בכל מה שנוגע לדברים שחשובים לנו באמת, אסור לנו לעצום עיניים ולחשוב ש’יהיה בסדר’. איתמר לא מוותר, וממשיך לתקשר את האקס פקטור שמהותי עבורו. הוא מבחין בחוסר, מתקשר אותו, ומנסה לראות אולי זה משהו שכן יכול להתקיים בכל זאת, וזה משהו שלגמרי אפשר ללמוד ממנו.

בפן הפחות חיובי, וזו ההתנסחות הכי עדינה שיכולתי למצוא, אני חושבת שאפשר ללמוד מהמקרה של קארין ואיתמר משהו חשוב על מערכות יחסים מורידות. זה יכול לקרות לנו מול כל אחד מהאנשים שיש להם השפעה ונגיעה בחיינו, בין אם זה חברים, הורים, אחים, בוסים, עמיתים לעבודה, וכמובן, בני זוג. בכל אחד מהמקרים האלה אנחנו יכולים למצוא את עצמנו מרגישים משהו שאנחנו לא בדיוק יודעים איך להגדיר אותו, אבל אנחנו יודעים שהוא שם.

לכאורה, כל אמירה או מסר שעומדים בפני עצמם, נתפסים כלגיטימיים, מצחיקים, או סתם שאפשר להחליק ולא לעשות מהם עניין, אבל משהו בווייבים הכלליים, במבטים, בטונים, בתנועות הגוף, ובמבנה של מערכת היחסים, מרגיש לנו אחרת לגמרי. כמו במרק הצפרדעים המפורסם, גם במערכת יחסים כזו אנחנו לא שמים לב, אבל הקשר הזה לאט לאט שואב דברים טובים מאיתנו. למרות שמה שבאמת קורה במערכות היחסים האלו לא מאוד שקוף ומובהק, כי מה אנחנו כאלה כבדים, ומה הסיפור הרי אנחנו יודעים שבסה”כ יש להם כוונות טובות, ובגדול אנחנו לגמרי יכולים להבין על מה הם מדברים, האמת היא שיש לתופעה הזו הגדרה מאוד ברורה.

אמנם מדובר על סקאלה מאוד רחבה, אבל מה שמאחד את כל מי שנמצא על גביה בנקודה כזו או אחרת, היא העובדה שמערכת היחסים שהוא חלק ממנה לא עושה לו טוב, ולא עושה אותו יותר טוב. גם אם יש תקופות נהדרות, וגם אם אנחנו מקבלים ממנה הרבה מאוד רווחים משניים, בשורה התחתונה מערכת היחסים הזו לא עונה על אחת מהמטרות המרכזיות של הזוגיות – לעזור לכל אחד מבני הזוג להרגיש יותר טוב עם עצמם.

אם אתם מסתכלים על ציר היחסים שלכם בפרספקטיבה רחבה של זמן, ומבחינים שהתקופות הבעייתיות מקבלות נפח משמעותי ממנו, או שהתחושות הקשות שלכם כלפי עצמכם רק הולכות וגדלות, כדאי שתבינו שזו המגמה ושאם לא תעשו משהו בעניין, כנראה שהמגמה הזו לא תשתנה. מסקנה 2: מערכות יחסים אמורות לכל הפחות לא לפגוע בנו, ולא להוריד את התפיסה שיש לנו כלפי עצמנו. אם הן לא ממלאות את תפקידן, צריך לתקן אותן, או פשוט למצוא את הדרך איך לתת להן להיות חלק הרבה פחות משמעותי בחיינו.

-דני ושני-

הזוג שהיה לי הכי קל להתחבר אליו. גלי הלחץ שדני נסחף אליהם כשהוא נזכר בכמות הציפיות שמופנות כלפיו, וכמעט במקביל אליהם, יכולת ההכלה האינסופית של שני והאמון שהיא נותנת בכוחות הטבע והבריאה, נגעו בי מאוד, ויכולתי להבין ולהזדהות עם כל אחד מהם בהרבה מאוד סיטואציות. כשאני צופה בהם, אני רואה גם את הפוטנציאל התאורטי שטמון בזוגיות שלהם, אבל גם את אבני הניסיון שכל אחד מהם סוחב בתרמיל שלו בהקשר הזוגי.

אני חושבת שמה שמאוד בולט במערכת היחסים של דני ושני הוא המתח, שמתקיים בכל מערכת יחסים זוגית, שבין כמה אני צריך שיכילו אותי, לבין כמה אני צריך שיעזרו לי להשתפר. מצד אחד, בן/ת הזוג שלנו אמורים לקבל אותנו כמו שאנחנו, ולהזכיר לנו מה טוב בנו וכמה כוחות יש לנו, ומצד שני, הם אלה שחיים איתנו ביום יום, וממש לא אמורים לחיות עם כל מה שנחליט לשים תחת הכותרת “זה/זאת אני”. במובנים רבים, דווקא הגבולות שבני הזוג שלנו מציבים בפנינו, אותם הרגעים שבהם הם לא מאפשרים לנו להיכנע לטבע ולדפוסים שלנו, אלא דורשים מאיתנו לנצח את עצמנו ולהיות טובים יותר, הם אלה שבזכותם מתגשמת מטרת זוגיות חשובה נוספת – התפתחות וצמיחה אישית.

כששני מכילה את דני בכזאת חמלה וקבלה, היא גם קצת מרפאת אותו. היא מעבירה לו את המסר שאיך שהוא זה מצוין, מסר שיוצר תחושה שכולנו כל כך שואפים לקבל ממי שהכי קרוב אלינו ומכיר אותנו כל כך טוב. אבל כשהקבלה הזו משתלטת והופכת לתכלית הכל, כשהיא לא שמה לדני קיר להתמסר איתו, היא למעשה מונעת ממנו גבול שיוצב מולו ויאלץ אותו להשתפר ולהיות אדם טוב יותר. מסקנה 3: בין אם אנחנו הצד המוכל ובין אם אנחנו הצד המכיל, חשוב לשים לב למתח הזה במערכות היחסים שלנו. לא להיבהל ולפחד שמשהו לא בסדר כשגבולות מוצבים מולנו, ולא לחשוב שהתפקיד היחיד של בן/ת הזוג שלנו הוא לקבל אותנו כמו שאנחנו בלי שום סייגים.

להכלה הזו של שני יש פן נוסף שכדאי לשים אליו לב. הפן ההדדי. דברים כל כך יפים קורים במערכת היחסים של דני ושני ברגעים שבהם שני עומדת על שלה ומסבירה מה מפריע לה ולמה היא זקוקה. לא רק שהיא מאפשרת לדני לצאת מעצמו, וליהנות מהיכולת לתת ולעשות משהו משמעותי עבור אדם אחר, כשהיא כבר כן מבקשת לעצמה, שני גם מאפשרת ליחסים שלהם להיות הדדיים ונכונים יותר. כמו כל דבר אחר בטבע, גם האנרגיה הזוגית שואפת לאיזון, וקשר שמושתת על יחסי כוחות שונים מהותית, או דינמיקה שנוטה לרוב לטובת צד אחד על חשבון הצד השני, יגיעו בסופו של דבר עם מחיר שמישהו לא ירצה יותר לשלם. מסקנה 4: שימו לב שההכלה והנתינה בקשר שלכם פחות או יותר מאוזנים, גם מבחינה אובייקטיבית, וגם מבחינת העין הסובייקטיבית של כל אחד מכם.

נקודה נוספת שחשוב להתייחס אליה, היא האופן שבו ציפיות מפעילות אותנו וחודרות מתוך עולמנו הפרטי ישירות לתוך היחסים. כמו שזה נראה, דני מופעל ונלחץ כשמופנות כלפיו ציפיות, בין אם הן מגיעות לדעתו מכיוונה של ההפקה, ובין אם הן מגיעות מכיוונה של שני. בקליניקה שלי אני רואה לא מעט זוגות שמפעילים האחד את השני באמצעות מסרים מילוליים ולא מילוליים, שלקוחים מעולם הציפיות והאכזבות. במקום להתאמץ ולמצוא דרך טובה יותר לשכנע את האחר להסכים עם דעתם, אנשים מוצאים (לא בהכרח במודע) שקל יותר פשוט לשדר לבן/ת הזוג שלהם שהם שוב אכזבו אותם. הם מכירים את בני הזוג שלהם מספיק כדי לדעת שלפניהם אדם שלאורך השנים היה לו חשוב לרצות או לעמוד בסטנדרטים מסוימים, ושהפחד מלאכזב כל כך גדול, עד כדי כך שהאוטומט שלו יהיה ליישר קו עם הצפייה שהוא מאמין שמופנית כלפיו.

ברור שכשאנחנו אוהבים אחד את השני ההתנהלות הזו לא נעשית מתוך כוונה, או אפילו מודעות, אבל זה לא משנה את העובדה שבסופו של דבר היא מובילה להרבה מאוד תסכול וכאב. במובן הזה, אם אני הייתי דני, הייתי דואגת להזכיר לעצמי כמה שצריך, שהציפיות של שני, או של ההפקה לצורך העניין, שייכות להם ורק להם, ושאני זו שצריכה למצוא את הדרך להשתחרר מהאנרגיה שהחלטתי לקחת על עצמי. זה לא פשוט, אבל זו עבודת מודעות שמאפשרת לנו להשתחרר מעול כבד, ולקרב אותנו יותר לרצונות האמתיים שלנו. בעיני, יש סיכוי מצוין שאם דני יצליח להשתחרר מהלחץ המשתק שנראה שהציפיות יוצרות אצלו, הוא יצליח לגלות שהוא דווקא מאוד רוצה את מערכת היחסים עם שני. מסקנה 5: שימו לב כיצד האופן שבו הפחד שלכם מלאכזב משפיע על היחסים שלכם. יכול להיות שאתם מרגישים ציפיות איפה שהן לא בהכרח נמצאות? יכול להיות שאתם מוותרים מידי על דברים שחשובים לכם רק כדי לא לאכזב את האחר? שווה בדיקה

-לירון ועינת-

הזוג הדביק והרומנטי של העונה, שמספק הרבה רגעים של נחת, ומזכיר לנו לשם מה בכלל התכנסנו לצפייה בתכנית, לפחות מבחינה הצהרתית. בתחילת הדרך עינת ביקשה באופן די ברור ומדויק שיכירו לה מישהו מבוגר ממנה, וקיבלה, כמו שקורה לא אחת בחתונמי, את לירון המתוק. כשאני מסתכלת עליהם, על הדרך שבה הכל התחיל ביניהם ואיך שהוא התגלגל, אני רואה בעיקר איך זוגיות יכולה להיראות. יכולה, אבל לאו דווקא אמורה.

זה נחמד שזוגיות יכולה להיות קלה ונעימה, זה נחמד אפילו יותר לראות שזה עדיין יכול לקרות, שאנשים פשוט מכירים, מתחברים, נקשרים, ומתקדמים. עם משקעים והכל, עם מטענים שכל אחד סוחב איתו, עם פחדים וחששות, אבל בסה”כ נוצרת השתלבות נעימה והרמונית זה בחיי האחר. אבל לצד החגיגה, חשוב שנשים את הדברים בפרופורציות הנכונות. בלי שום קשר לזה שהתחלה הרמונית לא בהכרח אומרת שכבר אפשר לסגור תאריך, בכל מקרה אסור לנו לחשוב בטעות שזהו האידאל שכולנו אמורים לשאוף אליו.

מסקנה 6: היווצרות קלה ופשוטה של מערכת היחסים היא לא הדרך היחידה שזוגיות עשויה להתגבש דרכה, ואם הדברים לא עובדים חלק, זה לא בהכרח אומר שהכל לא יכול להשתנות. אם הזוגיות שלכם נוצרת מתוך התגברות על הקשיים, זה לא אומר כלום על מידת האהבה והמחויבות שלכם. המהמורה העיקרית שעינת ולירון התגברו עליה, היתה סוגיית הביטחון שעינת ביקשה מלירון לספק לה אחרי בערך שתיים וחצי דקות של היכרות. זו גם סוגיה שמעיין ציינה והדגישה מספר פעמים כקריטית עבורה, ולמעשה מדובר אולי על הדילמה השכיחה מכולן בהקשר של שלבי ההיכרות המוקדמים. כולנו יכולים להתחבר למקום הזה שרוצה להרגיש בטוח, לפני שהוא חושף את עצמו ומוסר את ליבו לידי אדם אחר. אבל כולנו גם מבינים שאין מה לעשות, ושכדי להתאהב צריך להכיר, וכדי להכיר צריך לחשוף, וכדי לחשוף בשלב כל כך ראשוני, צריך להסתכן.

זה המצב, אם אתה רוצה לקטוף את הפירות אתה חייב לעבוד ולהתסכן, ואי אפשר לקבל תעודת ביטוח או התחייבות מראש לכך שהבן אדם שמולך ישאר גם אחרי שנמסור משהו משמעותי כל כך מעצמנו. עד כאן מוכר, מובן וידוע. אבל אני חושבת שכדאי ניקח את התובנה הזו צעד אחד קדימה, ונזכור שלא רק בשלב הראשוני של היחסים אין תעודת ביטוח, אין אותה גם באף שלב אחר. אף אחד ממילא לא יכול להבטיח לנו שהוא ישאר איתנו לעולם ועד, וגם אנחנו לא יכולים להתחייב שאנחנו נהיה פה תמיד. ככל שנבין את זה יותר מהר ויותר לעומק, נקבל מתנה גדולה מאוד ליחסים. נפסיק להתייחס לטוב שלפנינו כמובן מאליו, ונקבל דלק חשוב לעבודה על שיפור הקשר. מסקנה 7: בכל מקרה אין ביטחון מלא שמערכת היחסים תישאר לנצח. מי שכן נמצאת בידנו, היא היכולת לעבוד על הקשר, כדי שהוא יהיה מספיק חזק לעמוד כנגד האתגרים והקשיים.

-עומרי ומעין-

נכון, הם כבר לא, אבל עדיין יש כמה דברים ששווה ללמוד מהדרך שהם עברו יחד. ממה ששודר, נדמה שיותר מזוגיות, היו בין עומרי למעיין שיחות על הזוגיות. בניגוד לשני, שישר הבינה שבמקום להפוך הכל לכבד, עדיף פשוט לעשות דברים כיפים יחד, מעיין ועומרי לקחו את מטרת הכנות לאקסטרים ולא הפסיקו לדבר על מה שאמור כבר לקרות ביניהם, אבל פשוט לא קורה. ברור שאני בעד כנות, כל עוד היא מעודנת, לא פוגענית, ומגיעה ממקום משתף וחושף, אבל אני לא חושבת שכנות מלאה בשלב שאתה עוד לא יודע לנסח לעצמך מה בדיוק אתה חושב או מרגיש, היא המתכון הכי יעיל כשזה מגיע ליצירת זוגיות חדשה. מסתורין הוא חלק מהעניין, חששות של האחר עלולות להתפרש כדחייה ולקחת אותנו כמה צעדים אחורה, ולכל הפחות כדאי שנבין את עצמנו מספיק, לפני שנתחיל להסתבך בשיחות עם האחר.

אחד הדברים שבלטו בתקשורת בין מעין לעומרי היה הכשל התקשורתי שבמסרים הסותרים שכל הזמן חלפו ביניהם. לכאורה, הם דיברו על הכל, אבל לי זה הרגיש שהם לא בדיוק הבינו על מה הם בכלל מדברים, או למה המשוואה של רצון+ כנות לא מייצרת בהכרח זוגיות באופן אוטומטי. אני מתארת לעצמי שהמסרים (הפיזיים והמילוליים) היו סותרים, כי הבפנים היה מורכב ומגוון, כמו שקורה כמעט בכל התחלה של קשר רומנטי. אתה רוצה, ואז אתה קצת לא רוצה, מתלהב, ואז מציץ עוד קצת לאופציות אחרות, מתקרב, ואז צריך רגע לעצמך. ריקוד מובן ולגיטימי לחלוטין שאפשר היה לראות אותו בקלות במערכת היחסים של מעין ועומרי. הם נהנו יחד, השתדלו, העריכו, ורצו לפרקים, אבל השיחות המתישות, והכנות הלא מותאמת לזמן ולמקום, לא עזרו להם יותר מידי. מסקנה 8: צעד קדימה וצעד אחורה לגיטימיים בתחילתו של קשר. כשמחליטים לשתף האחד את השני באותו ריקוד פנימי חשוב לשים לב מה בדיוק אומרים, ולקחת בחשבון את ההשפעה הפוטנציאלית על התנהגותו של האחר.

אני מרגישה קצת פספוס כשאני חושבת על מה שהזוג הזה מסמל, כי אפילו בשיחת הפרידה שלהם היה נדמה שאם הם היו מצליחים לתקשר את הבפנים שלהם כמו שצריך, יכול להיות שהדברים היו מסתיימים אחרת. זה קרה להם גם באותה שיחה גורלית שהם ניהלו על מיטת המלון רגע לפני מפגש הזוגות. בשני המקרים זיהיתי ניצוץ כלשהו בעיניו של עומרי, ואפילו הצלחתי להבין את התשובות של מעיין מהמקומות שאני חושבת שהיא דיברה מהם. אבל עומרי שמע דברים אחרים ממה שמעיין אמרה, ומעיין שמעה דברים אחרים ממה שעומרי אמר, ומשם השיח רק הלך והתדרדר.

בקליניקה אני רואה את זה המון, לפעמים אפילו מספר פעמים במשפט אחד שנאמר – מסר חיובי שיוצא מפיו של צד אחד, מתהפך בדרך ומגיע לאוזנו של האחר כשהוא כמעט הפוך לחלוטין. זה קורה כי אנחנו שומעים דרך המסננות הפרטיות שלנו, ושוכחים לוודא עם האחר האם המסר שהגיע אלינו תואם את הכוונות שלו. מעיין ועומרי הדגימו את הכשל הזה מצוין, וקצת חבל שאחרי שהשקיעו כל כך בלהיות כנים, הם לא המשיכו גם בלוודא שהמסרים הובנו. מסקנה 9: אם אנחנו מזהים שמשהו מרגיש לנו לא תואם בין מה שהתכוונו להגיד, למקום שאליו הדברים נגררו, חשוב שנעשה מאמץ לאתר את הרגע שבו המסר התחיל להתהפך, נלמד מה בדיוק קרה שם כדי להסיק איך להתנהל בהמשך, ונחזיר את המסר למקומו המקורי על ידי שיח מתוקן ומעודכן.

-מנו וניצן-

מנו וניצן הם חביבי הקהל, הזוג שגורף את כל המחמאות בקלות רבה, ושאפילו זכה לחיקוי בארץ נהדרת. הם יפים, חכמים, רגישים, מורכבים, טובים, חברותיים, מודעים, מעניינים ומעוניינים. יש ביניהם קסם פוטוגני שמתגבש מעצמו, ומעיד שהם לגמרי נמצאים במקום חברי וקרוב שמאוד נכון להם. הם מדברים, נפתחים ומשתפים, משתדלים ומתגמשים, ומדברים בצורה כל כך נעימה ומכבדת, שעושה נעים על הלב. הבאג הכמעט יחידי שעלה ממערכת היחסים הקצרה שהספיקו לגבש, נבע מכך שניצן ציפתה לקבל מחמאות שמביעות יותר חום ואהבה, מאלו שמנו סיפק. מחמאות יותר מהסגנון שהיא נתנה לו, שמראות עד כמה מה שנוצר ביניהם ייחודי ואוהב.

האמת היא שזה די שכיח שאחד מבני הזוג מרגיש שהצד השני לא מספק לו את המחמאות שהוא היה מצפה לקבל. למשל- היא מחמיאה על האוכל שהוא הכין, והוא היה רוצה לשמוע דווקא על כמה שהוא אדם קשוב ומכיל. הוא מעניק מתנה גדולה וגרנדיוזית לכבוד יום הנישואין, והוא מצפה לפוסט מנקר עיניים במיוחד. היא מאמינה בהתנהגות ולא במילים, ולכן מראה את האהבה שלה בדברים הקטנים, והיא מצפה ואפילו זקוקה למגע מלטף ולמילים. כולנו זקוקים לחיזוקים מסוג מסוים שמתאים לנו, ולא תמיד יודעים לתקשר את זה בצורה מוצלחת עם בני הזוג שלנו.

מסקנה 10: הקדישו זמן ללמוד את הפן הזה של בן/ת הזוג שלכם, ולמדו על המקום שממנו הם מעניקים או מחמיאים. נסו להכיר את ההיסטוריה הפרטית שלהם בכל מה שנוגע לביקורת מול מחמאות, ולאופן שבו הם מקבלים ונותנים אהבה. כל עוד יש רצון ללמוד את האחר כדי להעניק לו את מה שהוא מבקש, הפאדיחות שקורות בדרך כשאנחנו לא מצליחים לספק את הציפיה, אמורות להיות רק הטריגר שבזכותו נשב לדבר על הדברים. דברו עם בני הזוג שלכם על אילו מחמאות הכי מחממות את ליבם, ועל המעשים שלכם שגורמים להם להרגיש הכי אהובים ומוערכים.

אני גם רוצה להתייחס לשימוש הכל כך אינטליגנטי של מנו בחוש ההומור המפותח שלו, לטובת היחסים. התקשורת בין ניצן למנו מלאה ברגעים של צחוק וכיף, ההומור נמצא שם כחלק מהשיח הרגיל שלהם, והוא נמצא שם במצבים קצת יותר מסובכים. הוא עוזר להם ליהנות זה מחברת זו, להרגיש קרובים, וליצור שפה משותפת ששייכת רק להם. ככה בדיוק נוצרת תחושת ייחודיות של קשר, וככה מתגבש לו חיסון כללי כנגד האתגרים הזוגיים. כשאנחנו משתפים ומצחיקים אחד את השני באופן תדיר ונוצרת בינינו שפה פרטית, תחושות האיחוד והייחודיות של הקשר שלנו גדלות, ואנחנו מרגישים מחוברים יותר לבני הזוג שלנו. ואולי הכי חשוב, יש בהומור את הכח לעזור לנו להקטין את הנזקים של הקונפליקטים והמחלוקות על היחסים, להרגיע את ההסלמה במהלך הריב, ולסיים אותו בתחושה טובה.

כל עוד אנחנו לא משתמשים בצחוק כדי לברוח מלדבר, או כדי לבטל ולהקטין קשיים, וכל עוד אנחנו רגישים לכך שהדבר אכן מתאים לבני הזוג שלנו, שני תנאים שמנו לא תמיד מצליח לעמוד בהם, יש להומור כח חשוב בלוחמה שלנו בהשפעתם הקשה של הריבים, שכדאי ושווה מאוד להשתמש בו. מסקנה 11: נסו לשים לב לפן הזה ביחסים. דאגו לזכור גם להקליל, לעשות כיף, להשתטות, ולבלות יחד במקומות שעושים לשניכם נעים וטוב. נסו לזהות רגעים בהם השפה המשותפת שלכם בשיאה, הוקירו וחשבו איך לשחזר אותם. טפחו את תפיסת בן/ת הזוג שלכם כמצחיקים, ושימו לב אם ואיפה במסגרת הריבים שלכם יש לחוש ההומור תפקיד טוב ומקדם, והיעזרו בו.

-שי והדס-

הזוג שאינו זוג, ועדיין יכול ללמד אותנו לא מעט על מערכות יחסים. שי הוא אופטימי חסר תקנה, שמתעקש לראות רק את החיוב, ולדבוק בתקווה, גם כשהסיכויים לגביה נושקים לאפס. ככה אולי עשויים להיראות הכחשה, אטימות או עיוורון, אבל ככה גם יכולות להיראות התמדה, נחישות, והתאהבות. נצקצק כמה שנרצה, אבל בשורה התחתונה שי מדגים לנו איך נראה אדם שבטוח בעצמו, ושבוטח בעולם, וזה כבר מספיק כדי לעורר השראה והערכה. הוא לא מפחד לקבל את האמת כפי שהיא, וגם דחייה ישירה לא גורמת לו להשתבלל אל תוך עצמו בחוסר ביטחון, או להתדרדר להאשמות ולהכפשות. הוא נשאר נאמן לעצמו, מתמסר לתהליך, מקשיב לעצות שמופנות אליו, ומקווה לטוב, ויש בנינוחות שהוא מפגין הרבה קסם.

יחד עם זאת, לצד היופי שבאופטימיות, כשהיא משתלטת לגמרי על כל תחושה או מחשבה אחרת, היא עשויה לגרום להשטחה מסוימת של ההסתכלות (שקיימת למעשה בכל פרספקטיבה חד מימדית באשר היא). הראייה החסרה הזו פוגעת באופן הפרטי שבו אנחנו מפרשים את ההתרחשויות שלפנינו, וברמה הזוגית היא עשויה לגרום לנו להיות בני זוג לא מספיק תומכים ומכילים, כשהאהובים שלנו מתמודדים עם קשיים וזקוקים שנתבוסס לצידם רגע בתוך הבוץ הפחות נוצץ. אפשר להיות שמחים ומלאי הודיה והוקרה, ועדיין להתבאס מדבר קטן ולא פרופורציונלי בעליל. מותר לחשוב שמישהו ממש ממש לא בסדר, גם אם יש בו דברים נפלאים. ואפילו צריך להיות עצובים עד התחתית, כדי להצליח לחוות גם תחושות טובות אחרות עד למקסימום העוצמות שלהן. השמחה יכולה להתקיים לצד הקושי, וכשהאופטימיות מספיק איתנה, היא לא מאוימת מרגעי פסימיות אנושיים.

זה מצוין להיות אדם שמאמין שיהיה טוב, אבל רק כל עוד הגישה הזו לא גורמת לנו לברוח בכל מחיר מהמציאות הראלית והאובייקטיבית שלפנינו. בעיני, שי מדגים לנו כמה יופי יש בתקווה ובחיוב, ובאותו הזמן הוא גם מלמד אותנו את הצד השני שלה, ואת ההגבלות שהיא יכולה ליצור על קשר מלהעמיק. מסקנה 12: שימו לב שהאופטימיות שלכם גמישה, ושאתם לא מרגישים מאוימים מקושי ומפסימיות. בדקו האם אתם מצליחים להיות עם בני הזוג שלכם גם בקושי, או מתעקשים להתכחש או להילחם בקיום שלו, גם במחיר של הגשת התמיכה שהם זקוקים לה.

נושא נוסף שעולה מהמקרה של שי והדס הוא כמובן היבט התשוקה והמשיכה המינית, או יותר נכון, ההיעדר שלהן. בהינתן שהפקטור המיני הוא מה שמבדיל זוגיות ממערכות יחסים משמעותיות אחרות בחיינו, הרי שלפנינו בעיה רצינית ביותר. בשלב הראשוני, הדרך שבה שי והדס מטפלים בנושא הוא הסרת החשש של הדס ממגע שהיא לא רוצה בו, על ידי שלילה מוצהרת של כל מגע ביניהם. זו כמובן דרך מתבקשת ומבורכת, אבל רק כל עוד היא באמת מהווה שלב התחלתי בדרך ליצירת האלמנט הזוגי המרכזי הזה. בהירתעות הזו של הדס מהמגע של שי יש הרבה מידע, שצריך להתייחס אליו ולהשתמש בו למטרות יצירת קירבה פיזית, אם היא בכלל מעוניינת בה. הגוף שלה מאותת לה משהו, והיא חייבת להיות קשובה למה שעולה מתוכה.

לפעמים האזעקה הפנימית שמעוררת את הסלידה היא מנגנון הגנה מפני פחדים, ואז אפשר להתגבר על המכשולים באמצעות תהליכי מודעות למשל, ולפעמים היא פשוט באה להגיד לנו בצורה הכי ברורה ומפורשת שזו לא הזוגיות עבורנו, וגם זה כמובן ממש ממש בסדר. מסקנה 13: חשוב לשמר על מרכיב התשוקה במערכות היחסים הזוגיות שלנו, ולא להזניח אותו. אם אנחנו מרגישים שהגוף שלנו מדבר בעד עצמו, כדאי שננסה להבין לעומק מהם המסרים האלה בדיוק אומרים, ולהקשיב להם כמובן.

-מפגש הזוגות-

האירוע המכונן של העונה, כמו בעונות הקודמות, הוא כמובן סופ”ש הזוגות המסורתי. הזדמנות פז עבור שאר הזוגות ללמוד על המיקום המסוים שלהם על פני הסקאלה שנעה בין ‘מערכת יחסים מושלמת’, ל’עומדת להסתיים ממש בקרוב’. הזוגות נזרקים כולם לתוך חלל אחד, עמוס בכל טוב, מעוצב ומהונדס, ומנסים לגלות איזה זוג הם, ביחס לאנשים אחרים שהתחילו את הקשר באותו הזמן ותחת אותן הנסיבות והמצלמות.

המפגש השנה זימן לנו כצופים הזדמנות מצוינת לראות לנגד עינינו איך נראה יצר התחרות במלוא תפארתו. כמעט כל משתתפי המפגש שלפו את התחפושות והמסכות שהם כנראה שומרים לאירועים מיוחדים, והתחילו לשחק אותה ש’הכל טוב’ אצלם. הם לא יכלו להסתיר לגמרי את האמת, כי בכל מקרה הדברים ישודרו ואין טעם לצאת ממש שקרנים, אז הם בכל זאת גירדו מעצמם כמה משפטים על אתגרים וניצוץ שעוד לא נדלק. אבל בסה”כ, למרות ההסתייגויות הקלות, רובם ממש התאמצו כדי לשמר את הארשת המיוחצנת ביותר שהם יכלו ליצור, במטרה להתמקם בקצה הנכון של סקאלת איכות היחסים.

במהלך העבודה שלי עם אנשים יוצא לי לראות ממש מידי יום, את הפער העצום שבין מה שאנשים מספרים על הזוגיות שלהם ומשדרים כלפי חוץ, לבין מה שקורה ביניהם בפועל בחדרי חדרים. יותר מידי פעמים אני שומעת מאנשים שאם הם יתגרשו אפילו הקרובים להם ביותר יהיו בשוק טוטאלי, וכשאני שומעת אמירות מהסוג הזה אני מרגישה את הלב שלי קצת מתכווץ. לא רק שבהיעדר שיתוף נחסכת אפשרות לתמיכה, אלא שבנוסף לחסך הזה, יש גם תוספת של מעמסה אנרגתית משמעותית ומעייפת במיוחד, שמתקיימת אצל מי שנאלץ להסתובב רוב הזמן עם מסיכה כבדה מאוד של זיוף. כשאנחנו משדרים משהו שאנחנו יודעים שהוא כל כך רחוק מהאמת, אנחנו נושאים איתנו משא כבד, חווים את עצמנו כמתחזים, ולמעשה ככאלה שלא בהכרח יכולים לדעת אם ימשיכו לאהוב אותם אם יגלו מי הם באמת.

ברור שלכולנו יש את מה שאנחנו מציגים כלפי חוץ, ואת מה שאנחנו יודעים שהוא האמת, אבל כשהפער הזה גדל ומשתלט, ומתקיים אפילו אל מול האנשים הקרובים לנו ביותר, המשמעות היא שאנחנו לא באמת חברים או קרובים, וכל הסיטואציה הופכת באמת קצת להתחזות. מסקנה 14: כדאי שיהיה לפחות אדם אחד שנוכל לשתף אותו באמת הזוגית שלנו כפי שהיא, וכדאי שנזכור שאנשים לא ממהרים לקנות את מה שאנחנו מנסים למכור, ואז הבדיחה יכולה להיות לגמרי על חשבוננו (כמו שראינו מצוין במפגש הזוגות).

במפגש הזוגות אפשר היה גם להבחין בתופעה מעניינת נוספת שכולנו נופלים בה – כשאנחנו עם אנשים אחרים, אנחנו לפעמים מנצלים את הבמה ואת האוירה החברתית, כדי להעביר מסרים לבני הזוג שלנו. פתאום אנחנו שומעים איך הוא אחד האנשים הכי מבולגנים שהכרנו, או איך היא ואמא שלה זה בערך אותו בן-אדם, או לחילופין, עד כמה את מעריכה ומודה על היום שנפגשתם, או איך אתה מעריץ את איך שהיא עם הילדים. לפעמים דווקא נוכחות הזולת יכולה לשמש עבורנו ערוץ תקשורת יעיל ומאוד אינטימי, ואוירת החיבוק החברתי עשויה לאפשר או לגרום לנו לדבר על מה שאנחנו לא תמיד מעזים להעלות כשזו רק הנוכחות הזוגית. מסקנה 15: שימו לב שכשאתם בחברה, אתם לא מתפתים לשיתופים שליליים על חשבון בני הזוג שלכם, ואם יש לכם דברים טובים להגיד, מצאו איך לתת להם מקום ללא מבוכה גם בין כתלי הקשר שלכם.

__________

מקווה שההמלצות הובילו גם אתכם לאמץ מסקנה, תובנה, או רעיון כלשהו, ושמופע הפריים טיים הזוגי, יעזור לכולנו לקחת את הזוגיות עוד כמה צעדים קדימה.