הורות

מה עושים עם ה’לא בא לי’?

‘לא בא לי’, ‘לא עכשיו’, ‘אפשר עוד…?’… בפינה האחרונה דיברנו על מה ניתן לעשות כשהילדים מסרבים לעשות את מה שמבקשים מהם? כיצד ניתן להגדיל את שיתוף הפעולה? ואיך לדאוג שהדברים שתכננו באמת יתקיימו?

………..

אני חושבת שאפשר להגיד שפחות או יותר השלמנו עם המצב ודי התרגלנו. הפסקנו להתווכח עם המציאות, התאפסנו על עצמנו, התארגנו על סדר יום שיחסית עובד לנו, ואפילו אנחנו מצליחים קצת ליהנות ולהספיק דברים שלא חלמנו שנספיק.

ועדיין, השהות ההדוקה עם הילדים, מצריכה אותנו להתמודד עם הרבה מאוד ציפיות, בקשות, ודרישות שלנו אליהם (בואו לאכול/ ללמוד/ למקלחת/ לישון, תעזרו להכין/ לנקות/ לסדר/ לטפל וכד’), ועם אינסוף שאלות, מענות וטענות שלהם מאיתנו (אפשר עוד פרק בסדרה/ חטיף וממתק/ משחק וכד’).

בשורה התחתונה, אנחנו זקוקים לשיתוף הפעולה שלהם כדי להתנהל בהצלחה לאורך היום, וכדי שהגבולות החשובים שהצבנו להם אכן יוסיפו להם ולמערכת היחסים שלנו איתם, במקום להעכיר את האווירה ולגרום למפחי נפש לכל המעורבים.

הינה שיטה פשוטה יחסית שתעזור לכם לאכוף את הכללים החשובים לכם בצורה מכבדת ויעילה –

צעד 1- בדיקה עצמית האם הנושא באמת כזה חשוב לי, ותזכורת לעצמי למה זה כזה חשוב. כשאני מבקשת משהו שלא קורה, או כשהם מבקשים ממני משהו שלא ממש מתאים לי, אני צריכה קודם כל לבדוק עם עצמי על איזה משני הענפים הנושא הזה יושב- האם הנושא הזה נתון לדיון מבחינתי? או – האם הנושא הזה לא נתון לדיון מבחינתי? בכל אחד מהענפים התגובה שלי צריכה להיות שונה.

צעד 2- במידה ואני מוכנה לדון איתם על הנושא הספציפי, למשל, שבמקום לבוא בדיוק עכשיו, הם יבואו כשיסיימו את ענייניהם בעוד כמה דקות. או למשל, שבמקום הממתק הספציפי שביקשו, הם יוכלו לקבל תמר או חטיף בריאות. במידה וזה נושא שאני מוכנה לדון לגביו, ורוב הנושאים צריכים להיות כאלה, אנחנו מנהלים סוג של משא ומתן בינינו ומגיעים להסכמות.

צעד 3- במידה וזה נושא שאני לא מוכנה לדון איתם לגביו, למשל, שלא יוצאים עכשיו לפגוש חברים או כל כלל אחר שמפר את ההנחיות, או למשל, שבשעה X הולכים לישון. במידה וזה נושא שאני לא מוכנה לדון לגביו, אני עומדת בעקביות על כך שהדברים שחשובים לי יתקיימו. זה אומר שאני לא מעגלת פינות כי כרגע אין לי כח להתמודד, לא מתרגשת מתגובות לא מרוצות ומניפולציות, ועומדת איתנה וסמכותית על כך שהדברים יתרחשו כמו שרציתי.

צעד 4- במידה והעקביות לא עזרה, והילדים עומדים בסירובם, אני מחפשת מהי הדרך שבעזרתה הם יוכלו לשאת בתוצאות הבחירה שלהם לא לשתף פעולה. הנושא הספציפי הזה הוא עולם ומלואו, והוא מדבר על החלופה של העונשים. בעוד שעונשים לא מועילים, לא מלמדים, ומחריבים את מערכת היחסים ביניכם, לתת לילדים לשאת בתוצאות של המעשים שלהם, בהחלט מאפשר להם ללמוד, להשתפר, ולקחת אחריות, ועוזרים לנו לנהוג בהם, ובנו, בכבוד.

הרעיון הוא למצוא קשר הגיוני בין מה שהילד עשה, או לא עשה, לבין מה שיקרה בעקבות זאת. זה לא תמיד פשוט, אבל זו רק שאלה של תרגול. במובן המעשי זה אומר שאני מסבירה לילד מה יקרה אם לא ישתף פעולה, ונותנת לו לבחור ולקחת אחריות. התפקיד שלנו כהורים בעניין הזה, הוא בעיקר לדאוג לכך שהתוצאה ההגיונית שתקרה בעקבות הסירוב שלו לשתף פעולה, אכן תתקיים.

מוזמנים לראות מה אמרנו על הנושא בפינה האחרונה 🌸

כתיבת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *