אני,  אני והאקס/ית שלי

מחשבות על סליחה

לקראת יום כיפור, המחשבות שלי נודדות מין הסתם לכיוונה של הסליחה ומשמעותה. לא חסרות סיטואציות בחיים שמזמנות לנו מפגש עם הצורך לסלוח או לקוות שיסלחו לנו. הסליחה כמעט תמיד קשורה מצד אחד למשהו לא טוב שעשינו או שקרה לנו, ומצד שני לאיזו תחושה קדושה ומזוככת שמיטיבה איתנו. אני מתכוונת לכתוב בהמשך על העמדה של האדם שמבקש שיסלחו לו, אבל כרגע חשוב לי להתרכז בצד שמתבקש לסלוח.

בכולנו יש את סקאלת הסליחה שעליה אנחנו נעים, כשבמקרים מסוימים יותר קל לנו לסלוח ובמקרים אחרים אנחנו מתקשים עד כדי לא מסוגלים לסלוח. והגירושין הם ללא ספק אירוע חיים שמעמיד את האדם אל מול פן הסליחה באישיותו. עצם הפרידה, ושלל התרחשויות המשנה שמגיעות אhתה, מציבות את בני הזוג, הוריהם, ילדיהם, חבריהם, וכל מי שמעורב בעניין, אל מול הסליחה- איך אנחנו תופסים אותה? עד כמה אנחנו מיומנים בה? מה אנחנו חושבים שנשיג באמצעותה? איך אנחנו יכולים לעזור לה לקרות?.

לפני כמה שבועות קראתי ראיון עם קובי פרץ שהתפרסם בעיתון 7 ימים. כשקובי נשאל האם יסלח אי פעם ליוחאי יעיש, אמרגנו לשעבר, שחתם על הסכם עד מדינה נגדו, הוא ענה- "אני אפתיע אותך: סלחתי לו." כשהמראיין הקשה עליו ואמר שזה לא נשמע אמין במיוחד, המשיך הזמר- "אחרי מה שעברתי, מה זה ייתן לי להמשיך לכעוס? היום אני רואה אותו שליח של בורא עולם, כי לך תדע מה היה אמור להיות אם לא." בהמשך הוא גם מספר שסלח לשרית בירן, היחצנית שלו שהעידה נגדו, וסיכם- "הייתי כל כולי כעסים, היום כבר לא".

כשקראתי את המילים האלו התמלאתי התרגשות גדולה. אפשר להתווכח על כל אספקט ואספקט של הפסקה הזו, החל מזהות האנשים, ועד להסבר עצמו שסיפק קובי, אבל בשורה התחתונה, יש פה סוגיה עמוקה של סליחה של אדם, לאנשים שהיו הכי קרובים אליו בעבר, ופגעו בו מאוד. הציטוט הזה כולל בעיני תובנות מאוד עמוקות ומרחיקות לכת בנוגע לסליחה, שאפשר וכדאי ללמוד מהן.

נקודה ראשונה למחשבה- להצליח לסלוח זה מפתיע

קובי מפתיע כשהוא אומר שהוא סלח. זה מפתיע, כי נקודת המוצא להתייחסות לסליחה היא שהיא לא מובנת מאליה. קשה להאמין למישהו שהוא סולח למי שפגע בו כל-כך, אבל הרבה הרבה יותר קשה לסלוח למישהו, שעשה או אמר משהו שכל-כך הכאיב לנו, וששילמנו עליו מחיר כבד מנשוא.

נקודה שנייה למחשבה- איך זה בדיוק מקדם אותנו לכעוס?

קובי שואל את שאלת השאלות, שהיא לב ליבה של תחילת הדרך לסליחה- ההכרה של האדם שלהמשיך לכעוס, לנטור, להיעלב, להתעסק בחצי הכוס הריקה וכד', לא יקדמו אותו במקרה הטוב, ויעכבו אותו מאוד במקרה הפחות טוב. ההכרה במחיר שאנחנו משלמים על-כך שאנחנו לא סולחים לוקחת זמן, אבל היא קצה החוט שממנו מתחיל התהליך החשוב של הסליחה.

נקודה שלישית למחשבה- המשבר מכניס לפרופורציות

קובי מתייחס לסליחה שלו כאל תוצר שהוא פועל יוצא ממה שעבר עליו. כלומר, הוא מדבר על ההבנה שהכעסים לא יובילו אותו לשום מקום, ככזו שנולדה מהקשיים שעברו עליו. הישיבה בכלא והצער הרב שעברו עליו על יקיריו, שימשו עבורו תזכורת חשובה למה באמת חשוב, ולהתייחסות לאירועים שהתרחשו בעבר ועוד יתרחשו בעתיד בפרופורציות חדשות.

נקודה רביעית למחשבה- הקשר החזק שבין כעס לסליחה

קובי מתייחס לסליחה ולכעס כאל שני הפכים הכרחיים- סליחה אומרת שאין כעס. אני לא חושבת שהם הפכים בהכרח, כי אני חושבת שכדי לסלוח צריך לעבוד גם עם עוד רגשות, אבל מה שבטוח זה שכדי לסלוח צריך לעבוד גם עם הכעס והטינה. זה לא אומר שהם יצליחו להיעלם לחלוטין, אבל זה בהחלט אומר שחייבים לעשות עבודה פנימית משמעותית כדי למזער אותם, להתמודד איתם, ולשלוט בהם יותר.

נקודה חמישית למחשבה- זה לא אישי, זה פילוסופי

קובי מעדיף לראות באמרגנו לשעבר כשליח של בורא עולם. אפילו לשנייה אני לא מתיימרת לנחש מה עבר על קובי באופן אישי, אבל אני כן רוצה להגיד משהו על הבחירה המעניינת הזו לראות בו כשליח בלבד. אחת הטכניקות שמאפשרות סליחה, היא הוצאת העוקץ האישי, וייחוס האירועים שהתרחשו להסבר רוחני ופילוסופי.

ברגע שהסיפור מצליח להיות קשור בראש שלי למשהו גדול ומשמעותי הרבה יותר מהמקרה הספציפי שקרה ביני לבין הפוגע, יותר קל לי להסיט את הזווית האישית להסתכלות עמוקה וחשובה על מה שקרה. אותה ההסתכלות היא זו שתוביל בהמשך להפנות את המחשבה שלי לאירוע שקרה ואיך אני משתקם ממנו בצורה הטובה ביותר, במקום לאדם שפגע ולכמה שאני כועס/ת עליו ונוטר/ת לו.

נקודה שישית למחשבה- הסברים שעוזרים לנו לסלוח

קובי ממשיך ואומר שהוא רואה באמרגן לשעבר כשליח של בורא עולם, כי 'לך תדע מה היה אמור להיות אם לא'. שוב, אין לי שום כוונה לדבר על קובי באופן ספציפי, אבל גם פה יש אמירה שכדאי מאוד לשים אליה לב.

למעשה, ההתייחסות למה שקרה כאל חלופה טובה יותר מחלופות גרועות יותר שיכלו לקרות, היא סיפוק של הסבר פנימי שמניח את הדעת. הסבר כזה, עוזר להסתכל על ההתרחשויות מזווית מקדמת, כזו שעוזרת לסלוח לפוגע, ולקבל ולהשלים עם האירוע והתחושות הקשות שנלוו אליו.

נקודה שביעית למחשבה- הזמן הוא חלק מהעניין

קובי מתייחס לכעסים, ומתאר איך הם פחתו, ועל כך נאמר- 'הזמן הוא התרופה הטובה ביותר'. חלוף הזמן מאפשר לכעסים ולעלבונות להגיע לעתים רחוקות יותר ובעוצמות נמוכות יותר, ולשינוי פנימי חשוב להתרחש. סליחות שלא חשבנו שיכולות להתרחש בעבר, בהחלט יכולות לקרות היום, ושווה לבחון אותן מחדש ככל שהזמן עובר.

בשורה התחתונה, הסליחה היא מתנה נפלאה שתוכלו להעניק לפני הכל לעצמכם, והיא זו שתסמן עבורכם שאתם במקום טוב יותר היום. בגלל זה, חשוב שהיא תהיה לכל הפחות משהו שאתם שואפים אליו. תנסו לראות מה אתם יכולים לעשות כדי לעזור לה להתרחש, ותהיו סלחנים כלפי עצמכם אם מצאתם שאתם עדיין לא מסוגלים.

כתיבת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *