משבר אמצע החיים והזוגיות

לפני הרצאה חשובה שהכנתי, עברתי על נתוני הלשכה המרכזית לסטטיסטיקה, כדי להתעדכן בנתוני אמת בתחום הנישואין והגירושין בישראל. המידע הרב שניתן לקבל מהנתונים, מדהים, מעשיר, ומעורר מחשבה, וזה בדיוק מה שקורה כשלומדים שהגיל הממוצע לגירושין בישראל עומד על כ-42 .

ברור שהקשר לגיל ה-40 זועק את עצמו, והחיבור לקלישאת ‘משבר גיל ה-40’ שבעקבותיו עוזבים את הבית ומתחילים לחגוג את החיים, פשוט מתבקש ונראה טבעי לגמרי. אבל מה בעצם קורה שם סביב הגיל הזה שעשוי להשפיע על הזוגיות שלנו? לתפיסתי, קורה שם החיבור שבין האתגר הנפשי שאיתו מתמודדים בשלב זה בחיים, לבין השלב שבו אנחנו נמצאים על ציר היחסים הספציפי שלנו. ואני אסביר.

המצב הרגשי- משבר אמצע החיים כפי שהוא מכונה בכתיבה, הוא לפני הכל שבר רגשי. הגוף שלנו עובר שינויים (קמטים, התקרחות, שערות לבנות, כבדות, עייפות וכד’), ואנחנו ערים יותר ויותר לקיומו של המוות. אנחנו מבינים שלא נישאר צעירים לנצח, ואנחנו מבינים שיש סופיות לחיים. ברור שידענו את הדברים האלה קודם, אבל משהו באיתותי הגוף, ובהיחשפות שלנו לזקנה ולמוות, הופך את התובנות האלו לקיימות וממשיות, ומעורר בנו דין וחשבון פנימי משמעותי ביותר.

אנחנו מתחילים לחשוב על מה שהשגנו, ועל מה שעוד נרצה להספיק, ולא תמיד מרוצים ממה שאנחנו רואים סביבנו. אנחנו מתחילים להרגיש תסכול, החמצה, ודכדוך, וגם לחץ להשיג בזמן שנותר את מה שעדין לא הספקנו. בעקבות התחושות והמחשבות האלו, אנשים הרבה פעמים מתחילים להתעורר מבחינה רוחנית ופילוסופית, להתעסק יותר במראה החיצוני שלהם ובשימור הבריאות, ו/או לחוות מחדש את הנעורים בחגיגות ומסיבות, פתיחות מינית, ומתיחת גבולות אישיים ומשפחתיים.

המצב הזוגי- המצב הרגשי והפרטי הזה שעובר עלינו בתוכנו פנימה, נמצא בתוך קונטקסט רחב יותר של הזוגיות והמשפחתיות שלנו. אם בעבר בגיל 40 היינו כבר “מסודרים” ועם ילדים יחסית גדולים, היום ה-40 הוא ה-30 החדש במובן של הקריירה וההורות שלנו. אנחנו מתחתנים יותר מאוחר, הילדים שלנו קטנים ותלויים בנו יותר לאורך שנות ה-30 שלנו, כשבמקביל אנחנו נמצאים בעיצומה של השקעת מירב המשאבים והמאמצים בבניית הקרירה.

המשמעות היא שכשמתחיל המשבר הרגשי, מבחינת ציר הזמן של היחסים הזוגיים שלנו, אנחנו נמצאים במצב די קשה. בעיני, תקופת הטיפול בילדים קטנים היא התקופה המאתגרת ביותר בזוגיות. המירוץ המתמיד וחסר הסיכוי אחרי הזמן, ההתחשבנויות לגבי חלוקת התפקידים והפנאי, הנישול מראש סדרי העדיפויות לטובת צרכי הילדים וכד’, גורמים להרבה מאוד ריחוק, חילוקי דעות, כעסים, תחושות של בדידות, ואפילו של הפקרה, והרבה מטענים שנצברו לאורך השנים והאירועים, ועדיין נוכחים לגמרי.

כלומר, כשאנחנו מתחילים להתמודד עם מחשבות אמצע החיים, להתעצב מאבדן הנעורים ומסופיות החיים, לכאוב את מה שעוד לא השגנו, ולתכנן מה עוד נרצה להשיג, אנחנו נמצאים גם ברגעים מאוד מסוימים, ולא בהכרח מחמיאים או משקפים, של הזוגיות שלנו. יכול להיות שאם נחכה קצת, נדבר ונעבד את מה שהיה, ניזכר באהבה, בכבוד, ובחיבה, שיושבים מתחת לכעסים ולחסכים, ונפיק לקחים להמשך הדרך, נוכל לצלוח את התקופה המאתגרת.

ואולי לא. אולי הצלקות גדולות מידי, והמטענים כבדים מידי. אולי הזוגיות היא באמת זו שעצרה אותנו, פגעה בנו, והפריעה לנו להגשים את החלומות שלנו. אולי באמת נעשה טובה גדולה לעצמנו ולילדים שלנו אם ניפרד ונמשיך במסלולים שונים. מה שחשוב הוא שבכל אחד מהמקרים, גם אם נמצא את הדרך לשקם ולפרוח, וגם אם נחליט בסופו של יום לפנות כל אחד לדרכו, כדאי שננצל את הדין ודברים הפנימי שעובר עלינו, כדי לצאת מחוזקים וטובים יותר, וכדי להבין מה באמת יעשה לנו טוב.

נצלו את הפוטנציאל שבתקופת השינוי כדי לחקור את עצמכם, ודאו שהזוגיות היא לא השעיר לעזאזל שעליו מושלכים דברים שלא בצדק, ונסו להבין מה בדיוק עובר עליכם? מה אתם רוצים? ומה חסר לכם כדי לשפר מכאן והלאה?. זוגיות מספיק חזקה וטובה תצליח להכיל את האתגרים והשינויים שאנחנו עוברים, לפתח מודעות גדולה יותר לצרכים העדכניים של כל אחד מאיתנו, ולהיות הרוח במפרשים בדרך להגשמת החלומות והמטרות שלנו בהמשך החיים.