משבר הקורונה – צעד ראשון בהתמודדות
קשה להאמין שרק לפני פחות משבוע התבשרנו שחיי השגרה של כולנו משתנים מהקצה לקצה, עד להודעה חדשה. המציאות המפתיעה שהגיעה ללא כל התראה לחיינו, עוררה אצל כולנו תחושות קשות ופחדים משמעותיים, והיוותה תזכורת רצינית לעד כמה שזה לא פשוט להתמודד עם שינויים ועם אי ודאות.
גם אם אנחנו אדישים, אסקפיסטים, או סתם אופטימיים באופן קיצוני, לא יכולנו לחמוק מההיסטריה והלחץ הלאומי, הנתונים המבהילים על התפשטות המחלה, התחזיות השחורות, תיאוריות הקונספרציה ושלל הפייק ניוז שמציפים אותנו מכל כיוון. חלקנו יודעים להתמודד עם הסטרס, השינויים וחוסר הודאות יותר בקלות, ואת חלקנו זה לוקח למקומות אחרים לגמרי. חלקנו מסתגלים ומתמודדים במהרה, ולחלקנו זה לוקח יותר זמן. בכל מקרה, אנחנו פועלים אחרת זה מזו, ועושים את מה שהכי טוב ונכון לנו.
בתכנית ששודרה ביום שני דיברתי על הצורך לייצב את התנועה הפנימית הגועשת, לפני שאנחנו ממהרים לקבוע סדר יום, לאכוף חוקים וגבולות, להתאכזב שלא הכל עובד כמו שאנחנו רוצים וכד’. בדיוק כמו שבסרטונים שמשדרים בתחילת הטיסה, מדריכים אותנו שבשעת חירום אנחנו קודם כל צריכים לשים על עצמנו את המסיכה, לפני שנוכל להציע עזרה לילדינו, ככה גם עכשיו אנחנו צריכים קודם כל להסדיר נשימה, להתמודד עם השדים הפרטיים שלנו, להירגע ולהתייצב, ורק אחרי שנצליח לעשות את זה, להתחיל ליצור את השגרה החדשה שהנסיבות העדכניות מכתיבות. כל אחד בקצב שלו.
רק לפני כמה ימים התבשרנו כולנו שחופשת הפסח במערכת החינוך תחל באופן מיידי, וכי את השבועות הקרובים, לכל הפחות, עומדים הילדים להעביר בבית. כיצד מומלץ להעביר את הזמן המשותף תחת המגבלות החדשות? ואיך ממשיכים לנהל שגרה משפחתית במצב החדש שנוצר?
הימים האחרונים היו לא פחות מכאוס. תזכורת כלל עולמית לכך שהאדם יכול לתכנן מה שהוא רוצה, אבל הבריאות קודמת לכל – והיא לא בהכרח תלויה בנו. השגרה הרגילה הופרה לחלוטין במפתיע, וכולנו התבקשנו לחשב מסלול מחדש, לייצב את הרפסודה, להרגיע את עצמנו ואת הסביבה, ולמצוא דרכים חדשות – ובעיקר יצירתיות – להתנהלות יעילה ומוצלחת.
הנתונים שאיתם אנחנו עובדים במצב הנוכחי הם: הילדים לא הולכים למסגרות החינוך. חלקנו מתבקשים להמשיך לעבוד פחות או יותר כרגיל. אין אפשרות להיעזר בסבים ובסבתות. אי אפשר לפגוש חברים, וכמעט כל פעילות חוץ אסורה. בכל קנה מידה מדובר בנתונים בעייתיים מאוד שמשאירים מעט מרחב תמרון, והרבה הורים עם תחושות קשות.
כדי שנשמור על רוגע, אופטימיות ושפיות, ובכדי שנוכל לעזור לעצמנו ולמשפחתנו לעבור את המשבר הנוכחי קרובים ומחוזקים יותר, מומלץ להתייחס לנקודות הבאות-
1. מתאפסים על עצמנו – השלב הראשון הוא לייצב את הרפסודה, להחזיר לידנו את השליטה במצב, ולהירגע. בדיוק כמו שבסרטוני ההדרכה בטיסות מנחים אותנו לשים קודם כל את המסכות עלינו, לפני שנוכל להושיט עזרה לילדים שלנו, כך גם בניהול המשבר הנוכחי. שגרה שמופרת היא דבר לא פשוט לאף אחד, ובטח ובטח להורים וילדים שמראש מתקשים להתמודד עם שינויים. נוסיף לזה את הפחד שיוצר אי הודאות מהעתיד, את הפגיעה הכלכלית, ואת ההתמודדות עם נבואות הזעם והשמועות, ונבין את הלחץ, החששות וההיסטריה שאנחנו מרגישים כעת.
חשוב מאוד לשים לב להיבט הזה, לדאוג לשלוט ככל הניתן בלחץ, ולנקז אותו לכיוונים הנכונים. לכל אחד יש את הדרכים שמתאימות לו, שלאורך השנים עזרו לו להרגיע את עצמו, וכל אחד יודע מה עובד עבורו. הזכירו לעצמכם מה עוזר לכם להירגע ולהיות אופטימים? זה יכול להיות ספורט, חזרה על מנטרות חיוביות, תרגילי נשימה, זמן ומרחב פרטיים, שיחה עם אדם מסויים, הצטיידות במידע מהימן וכד’. המטרה היא תזכורת אישית להסתכלות פרופורציונאלית ומרגיעה, שמחזירה לנו את תחושת השליטה בחיינו.
2. מדברים עם הילדים – אחרי שהחזרנו לעצמנו את המושכות, נדאג לפנות לילדים שלנו ולעזור להם למצוא מה יכול לעזור להם להרגיש רגועים, בטוחים ואופטימים. נדבר איתם בצורה גלויה ומכבדת על המצב, מתוך התחשבות בגיל הילד ומוכנותו, ומידת המידע שהוא רוצה ומוכן לקבל. עדיף שאנחנו נהיה אלה שנסביר ונתווך להם את המציאות, ונוכל להיות שם עבורם, מאשר שהם יפרשו בעצמם רסיסי מידע שליקטו ממקורות שונים, ומשפת הגוף המודאגת שלנו.
הדרך, הזמן, המילים והאופן שבו תבחרו לדבר עם הילדים שלכם על הנושא משתנים כמובן מאדם לאדם ומילד לילד, והאינטואיציה ההורית שלכם תוכל להנחות אתכם בהצלחה. המטרה צריכה להיות – לתת לילד מענה, להבין מה מטריד אותו, ולשדר את המסר שיש על מי לסמוך ועל מי להישען. היזכרו בתחושות שנוצרות בכם כשאתם מקבלים את העדכונים על המצב ושאלו את עצמכם איך אתם מרגישים שהמדינה מתנהלת? האם אתם מרגישים שאתם בידיים בטוחות? האם אתם מאמינים שיהיה טוב? אלו הן השאלות שהילדים שלכם יענו עליהן בעקבות השיחה איתכם, והן אמורות להיות עבורכם מצפן שינחה אתכם כיצד לענות על השאלות הרבות שודאי עולות.
3. יוצרים סדר יום חדש – השלב הבא הוא יצירת שגרה חדשה, המותאמת למצב שנוצר, ומתחשבת בצרכים וברצונות של כל בני המשפחה. ההורים, שעליהם מוטלת האחריות לנהל את משפחתם, מתבקשים לשבת יחד ולגבש כללים מנחים שיהיו קווי המתאר של סדר היום החדש. הם מתבקשים לקבוע מי מהם ישאר עם הילדים ומתי, באיזו עזרה ניתן להשתמש, מהם הציפיות שלהם מהילדים וכד’. לאחר מכן, מומלץ לקיים אסיפה משפחתית שבה דנים בשגרה החדשה, מעלים חששות ובקשות, ומחלקים תפקידים ותחומי אחריות.
כשהדברים ברורים, קל יותר להתנהל. הסדר יוצר שקט, והשיח המשפחתי מאפשר הבנת המחשבות והשאיפות של כל בני המשפחה. חשוב לוודא שלוח הזמנים כולל בתוכו גם שהות משותפת וגם רגעים פרטיים, ושהוא מאפשר כמה שיותר חופש פעולה ועצמאות בתחומים האישיים. מומלץ לדבר מראש על הקשיים שעלולים לצוץ בעמידה בסדר היום ובמשימות האישיות שהוקצו, ולבדוק מה יכול לעזור לכל אחד מבני המשפחה במקומות שבהם הוא מתקשה. במידת הצורך, אפשר להגדיר תקופה מסויימת כתקופת ניסיון שממנה מפיקים לקחים לטובת הסכמות מתאימות יותר, ובכל מקרה לשמור על גמישות כללית.
4. שומרים על גבולות- דווקא כשהדברים לא ברורים וכשהשליטה ניטלת מאיתנו, חשוב לייצר גבולות מובנים וחזקים שניתן להישען עליהם. הבעיה היא, שהתקופה היא תקופה לחוצה ומדאיגה, וגם כשאנחנו מצליחים להירגע ולנקז את המתחים למקומות הנכונים, אנחנו עדיין מושקעים מאוד בעצמנו, וזקוקים לאנרגיות שלנו לטובת עמידה מחודשת על הרגליים. המשמעות היא שאינסוף הבקשות, המענות והטענות, שעולות במסגרת השהות הצפופה עם ילדינו, פוגשות אותנו במצב יחסית פגיע. אנחנו מנסים לעבוד, לדאוג להורינו, לילדנו ולמצבנו הכלכלי, ולמצוא דרכים להעביר ולהעשיר את הזמן, והדבר האחרון שבא לנו לעשות זה להתווכח עם הילדים כדי שיכבו את המסכים, יצמצם את צריכת הממתקים, יכינו שיעורים או ימלאו את חלקם במשימות הבית.
מצד שני, הילדים הם לא רובוטים שפועלים על-פי בקשה, וגם הם בעצמם מנסים ללמוד את השגרה החדשה, להבין מה בדיוק קורה כאן כרגע, וקצת מטפסים על הקירות עם כל המגבלות החיצוניות החדשות. לכן, חשוב מאוד לעשות בדיקה מחודשת עם עצמנו בנושא הגבולות והכללים שחלים בבית. לבדוק עם עצמנו מהם הדברים שחשובים לנו, להסביר לעצמנו למה הם משמעותיים עבורנו כל-כך, ולוותר על מה שלא כזה חשוב, מועיל, או מקדם. כשהדברים ברורים לנו, וכשאין חוקים מיותרים חסרי ביסוס אמיתי, יהיה לנו יותר קל להעביר את הכללים והבקשות שלנו לילדים, ולדאוג שהם יישמו אותם.
5. יוזמים פרויקט אישי ופרויקט משפחתי- חלק מהשינוי המשמעותי בשגרה המוכרת לכולנו, כולל זמן אישי ומשפחתי מסוג אחר. הילדים נמצאים בבית, החלופות בחוץ מאוד מצומצמות, ונוצרת הזדמנות לרכישת מיומנויות חדשות. במובנים מסויימים זוהי הזדמנות מצויינת ליצירת פרויקט אישי לכל ילד, שיבטא את העניין הפרטי שלו, ויסייע לו לרכוש כלים ולשכלל את היכולות הקיימות. עזרו לילדים למצוא תחום שמעניין אותם. זה יכול להיות מוסיקה, מדע, ציור, צילום, עריכה, תכנות, איפור, בישול, ריקוד וכד’. הסבירו להם איך יוכלו להרחיב את הידע שלהם בתחום, ועודדו אותם לקחת על עצמם ניצוח על פרויקט מתחילתו ועד סופו.
במקביל, דאגו לשלב את כל בני המשפחה לכדי מטרה משותפת. זה יכול להיות הרכבת פאזל עתיר חלקים, צפייה בסדרת טלויזיה, יצירת אלבום משפחתי, עיצוב של אחד החדרים, שתילת גינת ירק, תכנון אירוע משפחתי, טיול או חופשה וכד’. בדרך הזו, הזמן שאותו בילו הילדים במסגרות החינוך, בחוגים, עם חברים ובתנועות הנוער, ינוצל לטובת התעמקות בתחום שמעניין אותם, אימוץ יכולות לימוד עצמאיות, ניהול תהליך ארוך טווח, ויצירת התלכדות ושיתוף פעולה משפחתי.
בהצלחה ובריאות איתנה ומצוינת לכולנו!!!