עונשים – למה לא?

עונשים הם חלק משגרת החיים בבתים רבים. כשהילדים מסרבים לשתף פעולה, או מפרים גבולות והסכמות, התגובה הכמעט אינסטינקטיבית הינה להעניש אותם, במטרה לחנך וליצור הרתעה. מדוע עונשים הם לא הפתרון? ולמה כל-כך חשוב שנחפש דרכים אלטרנטיביות להתמודדות?

אנחנו כהורים פונים לעונשים, כשיש משהו בהתנהגות של הילדים שלנו שאנחנו רוצים לשנות. כשהם לא עושים את מה שביקשנו (“בואו לאכול”, “תסדרו את הבלאגן”), כשהם מפרים הסכמות שהיו לנו (“אמרת שתחזור בשעה 19:00”, “קבענו שאתה לא מתחיל את המשחק עד שתסיים את השיעורים”), כשהם עושים דברים שאנחנו מוצאים כחמורים (“אנחנו לא מרשים להרביץ”, “בגלל שאתה מזלזל שברת את הטלפון”) וכד’.

במובן הזה, עונש הוא להשיג את שינוי ההתנהגות על-ידי הפעלה של אקט כוחני ופוגעני. אנחנו רוצים ללמד אותם לקח, ו/או להזכיר להם מי זה שמחליט וקובע בבית, ובדרך אנחנו פוגעים בהם, ובמערכת היחסים איתם, ולא באמת מצליחים לחנך וללמד אותם את מה שרצינו. אנחנו פונים לעונשים כי אנחנו כועסים, מתוסכלים, או פגועים, ובעיקר כי זו הדרך הכי קלה ומוכרת שיש לנו. חשוב להבין למה זו לא הדרך המומלצת, ולמה ממש שווה לנו להתאמץ כדי להשיג את שיתוף הפעולה שלהם בדרכים אחרות –

1. ענישה היא אקט של שליטה ועליונות. הנענש מרגיש שהוא נחות, מושפל, כואב ומפוחד, ומהמקום הזה הוא לרוב יבחר באחת משתי אסטרטגיות שאת שתיהן אנחנו לא רוצים – התכנסות פנימה ופגיעה בדימוי העצמי, או חיפוש דרכים לתבוע את עלבונו על-ידי נקמנות, שקרים, ריחוק, והחרפה של המאבק עם ההורה.

2. הילד מפנים אסטרטגיה כוחנית לחיים. הוא לומד שכשרוצים להשיג משהו ממישהו, צריך להפעיל כח ולהכניע אותו. כשהשפה בבית היא שפת השליטה והמעמדות, הילד מתהלך בעולם ומחפש איך להיות זה ששולט. הוא יעשה את זה מול חבריו, במערכות היחסים הקרובות שיהיו לו, ומולנו כמובן.

3. המסר שעובר לילד – ‘כשעושים משהו רע, צריך לשלם את חובנו ולהמשיך הלאה’. כלומר, הדגש הוא על ההתמודדות עם התוצאה הרעה שקרתה לי בעקבות המעשים, ובעיקר איך להתחמק מהתוצאה הזו בפעם הבאה, במקום על הלמידה והפנמת הערכים שרצינו להעביר לו. למשל, אם אני יודע שיקחו לי את הטלפון אם לא אעשה שיעורי בית, אני אחפש בעיקר איך לעשות אותם כמה שיותר מהר, או איך לא להיתפס, במקום לשים את הדגש על החשיבות שבעשיית שיעורי הבית.

בשורה התחתונה, חשוב להבין שעונשים הם לא הדרך, ולהוריד את האפשרות הספציפית הזאת מסדר היום. מה כן? הצעתי הרבה מאוד דרכים אחרות לאורך הפינות כיצד לעשות זאת, וגם בפינה הבאה נתייחס באופן ספציפי לנושא הדרך החלופית, אבל בתמציתית אפשר לסכם את הנושא זה ב – להתעקש רק על הדברים שבאמת חשובים לנו, לעמוד על הבקשות והציפיות שלנו באסרטיביות ובעקביות, לאפשר להם ללמוד מתוך קשר שהם מוצאים בין המעשה שלהם לתוצאה שמתרחשת בעקבותיו, ולנהל איתם תמיד תקשורת מכבדת.

מוזמנים לצפות מה אמרנו על הנושא בפינה האחרונה