עירוב הילדים בריבים שלנו- למה לשים לב?
שיתוף ילדים נחשב לדרך חינוך. אנחנו רוצים לשתף אותם בדברים שעוברים עלינו, בין היתר מתוך מודלינג של שיח פתוח בבית. יחד עם זאת, חשוב להבין ששיתוף הילדים בדברים שעוברים עלינו, צריך להיעשות מתוך רגישות ומחשבה על איך הדברים שאנחנו רוצים לספר, עשויים להשפיע עליהם.
השאלה שצריכה להנחות אותנו היא- האם הם עשויים להיפגע מהנאמר?. אנחנו צריכים לזכור שאנחנו רוצים ללמד אותם מיומנויות תקשורת, אבל עדיין תמיד להישאר המבוגרים האחראים שעליהם הם סומכים, ושעליהם הם צריכים ורוצים להישען.
כשהם רואים אותנו רבים, ומשלימים, הם לומדים שמערכות יחסים הן דבר מורכב, ושאפשר לכעוס ולהתעצב, ועדיין להתגבר ולמצוא את הדרכים לחיות יחד. מדובר במסרים שחשוב וטוב שהם ילמדו מאיתנו. יחד עם זאת, כשאנחנו מערבים אותם בריב, מספרים להם על הצד שלנו או מבקשים את עזרתם במציאת פתרון לבעיות שלנו, אנחנו עשויים לפגוע בהם בשתי זירות חשובות-
הגבול ההורי- הם זקוקים לתחושה שאנחנו ההורים, המבוגרים האחראיים, בעלי הניסיון הרחב יותר בחיים, שעליהם הם נשענים. עירוב שלהם משדר להם את המסר השגוי שהם יכולים לקבוע ולהשפיע, במקומות שאמורים לשמש עוגן יציב עבורם. המצב ביניכם, השאלה האם נרחיב את המשפחה, הדאגות שלכם מהמצב הכלכלי, הן דוגמאות לסוגיות גדולות שבהם הם לא אמורים להיות מעורבים. בנושאים המשמעותיים והגדולים, הם צריכים בעיקר לקבל את התחושה שיש מישהו יציב שמכוון את הספינה ויודע מה הוא עושה.
הקושי הרגשי שלהם- ילדים לא תמיד מסוגלים להבין מורכבות ועומק, ובעיקר בגילאים הצעירים, מתאפיינים במחשבה אגוצנטרית. יש ילדים רגישים מאוד, וקשה מאוד לצפות לאילו כיווני מחשבה הם יקחו את הנאמר להם. כשאנחנו מערבים אותם בריבים שלנו, הם יכולים להרגיש שהם אשמים, או מתבקשים לבחור צד או להכריע, או אחראים לכך שהמצב בינינו יפתר. כל התחושות האלו עשויות להיות כואבות ומפחידות, והן נטל כבד מידי עבורם.
אז מה כן? בכל זאת, אנחנו גם רגילים לשתף אותם בדברים שעוברים עלינו, בתחושות שלנו, ברגעים הפחות יפים ומוצלחים שלנו (וכאמור, זה דבר מבורך).
קשה מאוד לתת כללים מאוד ברורים, כי הם משתנים ממשפחה למשפחה ומילד לילד, אבל בכל זאת אנסה לנסח קו כללי שאומר שאם זה משהו שקשור גם אליהם, ולשני בני הזוג מרגיש נכון ומתאים לפתוח בפניהם, כמו למשל לאן נצא לחופשה השנתית, או האם לאמץ חיית מחמד, אז בהחלט ניתן לשתף. מה שחשוב הוא שנזכור להתנהל מתוך אחריות הורית, ורגישות לגיל ולאופי הספציפי של כל ילד.
חשוב לי להדגיש, שהרצון הזה שלנו לשתף את הילדים יכול להגיע גם מתוך רצון שלנו ללמד אותם ולהעביר להם ערכים. אם למשל אני ממש חושבת שנכון או לא נכון לחסן, או איך צריך להתנהג לאדם קרוב שמבקש עזרה, אני יכולה להעביר את המסרים האלה בדרכים אחרות, שלא מכניסות אותם לתוך הריב שלנו. אני יכולה להעלות את הנושא כשאלה נייטראלית בזמן שאנחנו רואים סרט ומשהו שקשור עולה, או כשמדברים על הנושא בהקשר לאנשים אחרים, או אפילו להעלות את זה כנושא לדיון משפחתי. אבל מה שחשוב הוא, שאני מתחשבת ברגשות שלהם, ומעלה נושאים לדיון שמנותק מהסיפור האישי הזוגי שלנו, שבו הם מאוד מעורבים.
מוזמנים לראות מה אמרנו על הנושא בפינה האחרונה. שיהיה סופ”ש נפלא ורגוע ?