אתם לא משוגעים!
הרגשתי צורך להגיד את זה פשוט ככה.
לכל אחד מאיתנו יש, היו ויהיו, את רגעי השפל שלו. קל לנו להודות בהם ואפילו לצחוק עליהם בסלחנות, כשאנחנו מדברים על דברים שהתרחשו בעבר הרחוק, כשעוד היינו ילדים ולא הבנו כלום מהחיים שלנו. כמו בפעם ההיא במסיבה שהשתכרנו והקאנו את נשמתנו מול כולם. או כשהיינו מתקשרים, כשעוד אשכרה היו משתמשים בקווי טלפון ביתיים, לאהוב/ת נעורינו ומנתקים. בקיצור, הסיטואציות המפדחות האלו שחבל שקרו, אבל יאללה, נחליק אותן.
איפה מתחילה הבעיה? כשאנחנו מוצאים את עצמנו מתנהגים בצורה מפדחת, שמאוד מאוד לא מתאימה לנו, עכשיו כשאנחנו בוגרים, כשאנחנו כבר מבינים דבר או שניים, מודעים לעצמנו, ובסה”כ מתנהגים כמו שצריך.
מסתבר שבכתיבה האקדמית והמחקרית על תחום הגירושין, יש התייחסות מפורשת לנושא הזה. מסתבר, שבמרבית המקרים, בעוד שאתם חשבתם שאולי אתם הרבה מאבדים את זה וקצת משתגעים, אתם בסה”כ עוברים שלב טבעי ונורמאלי לחלוטין.
זה שאת מוצאת את עצמך, אישה ראויה ומבוקשת, יושבת כמו איזו מסכנה ברכב שלך ואורבת לגרוש שלך ליד הבית החדש שלו, רק כדי לראות אותו, לא אומר שהשתגעת.
זה שאתה, אחרי שגילית שלגרושה שלך יש כבר מישהו חדש, מצאת את עצמך צורח עליה, ומבטיח סוג נקמה שלא האמנת שבכלל יכול לצאת לך מהפה, לא אומר שהשתגעת.
אתם פשוט צריכים לזכור שהנפש שלכם מצויה כרגע בתקופת הישרדות, חווה תהומות רציניים, ובאופן כללי יושבת בתוך רכבת הרים רגשית שמסתחררת ממש במהירות. הדימוי העצמי שלכם נרמס, התפיסות שלכם על אמון וקרבה נפגעו, וכל המיקום שלכם במשפחה ובעולם התערער לחלוטין. במצב כזה, אני חושבת שדי ברור שלא תמיד נצליח להגיב, להתנהג, או לשלוט בעצמנו כמו שאנחנו רוצים ורגילים.
אני כמובן לא אומרת שלא צריך להתייעץ עם פסיכולוג ו/או פסיכיאטר. האמת שאני אפילו ממש ממליצה להיעזר בכל דבר שיכול לגרום לכם להרגיש יותר טוב- מספורט או שיחה עם חבר, דרך כל מה שיש לרפואה האלטרנטיבית להציע, ועד נטילת כדורים. הנקודה היא שכדאי מאוד להבין שבטווח הנוכחי על רצף הזמן של החיים, יש סיכוי טוב מאוד שזה לגמרי טבעי אם מצאתם את עצמכם בסיטואציות שמאוד מאוד לא מאפיינות אתכם. אל תדאגו, עם חלוף הזמן והעבודה הנכונה, בעתיד תצחקו בסלחנות גם על זה.