להציב גבולות בהצלחה

כולנו נמצאים ימים ולילות רצופים וצפופים עם הילדים, ומבקשים להשיג שיתוף פעולה מצידם כמעט בכל רגע נתון. אנחנו מצפים מהם לדברים, והם פונים אלינו באינספור בקשות ודרישות. הרבה פעמים, כשהם לא עושים את מה שרצינו, או כשאנחנו לא מסכימים להיענות למה שחשוב להם, העניינים מתלהטים, וזולגים בקלות לכעסים, צעקות ועונשים.

בפינה האחרונה דיברנו על מה שאני חושבת שהן אבני הבסיס, שתעזורנה לכולנו להניח תשתית גבולות נכונה ויציבה לילדים, כזו שהם זקוקים לה כל-כך עכשיו, וכזו שתאפשר השגת שיתוף פעולה ותחושה שאנחנו מצליחים לנהל את העניינים.

אבן בסיס ראשונה- הפנמה שגבולות הם מתנה

הצעד הראשון הוא הבנה עמוקה שלנו לגבי התחושה החשובה שגבולות יציבים מספקים לילדים שלנו. כשהם יודעים מה מותר ומה אסור, וכשהם יודעים שאנחנו נעמוד על כך שהכללים שעל בסיסם מתנהל הבית אכן יאכפו בכבוד ובעקביות, הם מרגישים שיש להם על מי לסמוך.

כולנו מכירים את תחושת הנינוחות והביטחון שמתקבלת כשיש לנו על מי להישען, היא מרגיעה אותנו, ומאפשרת לנו להפנות את האנרגיות להתמודדות עם שאר משימות החיים שלנו. כשאנחנו קובעים את כללי ההתנהלות בבית, ממה אוכלים, מתי ואיפה, ועד כמה שעות מסך, ואילו משימות ביתיות כל אחד לוקח על עצמו, ובעיקר כשאנחנו עומדים על-כך שהדברים אכן ייעשו בהתאם, אנחנו מעניקים לילדים שלנו מתנה גדולה שהם מאוד זקוקים לה כרגע.

כשאנחנו מבינים את זה, קל לנו יותר לעמוד בסירובים ובתסכולים שלהם, כי אנחנו זוכרים שגם אם זה לא נראה ככה בדיוק באותה דקה שבה הם מתווכחים או מוחים, זה דווקא רגע שבו אנחנו דואגים להם, ומאפשרים להם חופש מנטאלי משמעותי ונחוץ ביותר.

אבן בסיס שנייה – הבנה למה זה כל-כך חשוב לנו?

הצעד הבא הוא הבנה של למה הכלל שאנחנו מבקשים להעביר משמעותי עבורנו. אחת הבעיות העיקריות בהצבת גבולות לילדים, היא שאנחנו לא באמת מבינים למה הכלל הספציפי שעליו אנחנו מתדיינים איתם כרגע, באמת כזה משמעותי עבורנו.

למה חשוב לנו כל-כך שהם לא יאכלו בסלון/ יכבו את המסך אחרי שעה/ ילכו לישון ב-20:00/ לא יקחו עוד ממתק/ יסיימו את שיעורי הבית/ יסדרו את חדר המשחקים/ יתקשרו לסבא וסבתא פעם ביום? וכד’. מה עומד מאחורי מה שאנחנו אוסרים עליהם או מבקשים מהם? מה כל-כך חשוב בזה? האם הכללים שהורגלנו אליהם בשגרה רלוונטים גם לנסיבות המשבריות החדשות שנוצרו?.

הבירור האישי והזוגי הזה, הוא לא פחות מקריטי כדי שנצליח להעביר את הכללים בהצלחה. כשהדברים ברורים לנו, קל לנו יותר להעביר אותם לילדים בצורה שתעורר פחות ויכוחים מלכתחילה, והרבה יותר פשוט לנו לעמוד מולם כשהם לא מרוצים. בדיוק כמו שברור לנו שלא ניתן להם עכשיו לצאת ולהסתובב ברחובות, כי אנחנו שומרים על הבריאות שלהם, אנחנו צריכים להבין מה עומד מאחורי כל אחת ואחת מהדרישות והבקשות שלנו.

אבן בסיס שלישית- צמצום הכללים למינימום

עלינו לעשות סדר בעניינים, לסנן ולמפות, ולהחליט מהם החוקים שמבחינתנו הם כללי בסיס להתנהלות המשפחתית, שעליהם לא נסכים לוותר, להתגמש או להתפשר. למשל, יכול להיות שהסכמנו עם הילדים שהם יוכלו להתקלח בין 19:00 ל-20:00. מתי בדיוק הם יעשו את זה במסגרת הזמן שהוקצבה לכך זה דבר שנמצא תחת אחריותם, אבל הכלל שאצלנו בבית כולם מתקלחים בכל יום, כי חשוב לנו לשמור על היגיינה ואסתטיקה, הוא כלל בסיס שעליו אנחנו לא מנהלים דיון.

ככל שיש לנו פחות כללים שמבחינתנו הם גבול משמעותי, איתן ויציב, וכשברור לנו למה הם חשובים לנו כל-כך, יהיה לנו קל יותר לתקשר את הציפיות שלנו, ובעיקר, תשארנה לנו האנרגיות לדאוג שהדברים שחשובים לנו אכן יקרו. ואולי אפילו חשוב מכך, כשהילדים ירגישו שברוב הדברים מכבדים את דעתם ומתחשבים בה, הם יוכלו לוותר על הצורך להיאבק על כך שישמעו את קולם, ישתפו פעולה עם הבקשות שלנו, ויקבלו ביתר קלות את מה שפחות מתאים להם.

מוזמנים לראות מה דיברנו על הנושא בפינה האחרונה ?