אני

לנצח את האגו

תמונה לפוסט לנצח את האגו

גירושין הם סיפור רציני של אגו. אני מתכוונת לאגו לא במובן התיאורטי- פרוידאני של המילה, אלא במובן הרגיל שלו, זה שאנחנו משתמשים בו כשאנחנו רוצים להדגיש את החיה הפנימית שלנו שלכאורה שומרת שלא יפגעו לנו ב"כבוד".

רק נסו לתאר לעצמכם איזה שיח פנימי מנהל עם עצמו גבר, שגרושתו הטרייה מבקשת ממנו לשנות את הסדרי הראייה במהלך החג הקרוב, כי היא רוצה לקחת את הילדים איתה ועם החבר החדש שלה לבית שלו בדרום צרפת.

או נסו לדמיין איך נראה דיון פנימי שמנהלת עם עצמה אישה, כהגרוש שלה מגיע לאסוף את הילדים לביקור אצלו, אחרי שלא שילם מספר חודשים מזונות, ומתנהג כאילו שכלום לא קרה.

אלו כמובן סתם דוגמאות אקראיות מבין אינסוף אפשרויות שמתרחשות כל הזמן, וזה עוד בלי שהתייחסתי למלחמות המשפטיות שמעלות את כל הסיפור הזה אפילו רמה אחת למעלה.

העניין הוא שאם אני אדם שכבר מכיר את עצמו מספיק שנים כדי לדעת שהאגו די מפעיל אותי, כדאי שאני אזכור להתייחס לזה גם בהקשר של קונטקסט הגירושין. תהיו בטוחים שתהליך הניתוק עצמו וכל שינוי סדרי העולם המוכרים, שמתרחשים ממילא על קרקע מבעבעת, יזמנו לי כבר אינסוף איתגורים לאגו, או אולי בעצם, סוף-סוף יזמנו לי הזדמנות להתמודד איתו…

והחיים הרי הם התמודדות מתמשכת שלאורכה מתנות של התפתחות. במקרה הספציפי, מתנות ההתפתחות שמזדמנות לנו כשאירועי הגירושין מעמתים אותנו- אם נרצה ואם לא- עם סוגיית האגו, הן היכולת לשפר את איכות השיח הפנימי שלנו, והזדמנות לזמן את התפיסות הפילוסופיות שלנו לדיון מחודש. בעיני, הרגעים האלה שבהם אפשר ממש להרגיש איך מר אגו השרירי מזדקף לו כאחרון הערסים, גם אם אני אחרונת הגיקיות, הם רגעי חסד מזוקקים.

ברגעים האלה אנחנו נזכרים ומבינים שבכל אחד ואחד מאיתנו יש חיה פנימית שאנחנו מתבקשים לרסן. ויכולת הריסון הזו תלויה באיכות של השיח הפנימי שהשכלנו לפתח, או שכדאי שנתחיל להשכיל לפתח. זו הזדמנות לבדוק עם עצמנו- איך נכון לי להתנהל מול מר אגו? כמה זמן לוקח לי להרגיע אותו? מה עובד לי ועוזר לי להרגיע אותו ומה לא? האם יש משהו שאני יכול לעשות, או להימנע מלעשות, כדי שהוא יופיע במלוא הדרו כמה שפחות? מה אני יכול לעשות כדי לחזק את המתחרה החזק שלו- מר ביטחון עצמי?

במקביל לזה, כשאנחנו עומדים ממש בתוך הסיטואציות האלו, שבהם האגו, הכעס והרצון לנקום, עומדים להשתלט על כל חלקה שנשארה בנפש הטובה והכאובה שלנו, בדיוק אז אנחנו גם מתבקשים לשאול את עצמנו שאלות שקשורות לאמונות ולתפיסות שלנו על החיים- איך אני חושב שמתנהל היקום? מה אני חושב על צדק ועל שכר ועונש? מה אני מאמין שבאנו לעשות בחיים האלה? איזה בן אדם אני רוצה להיות? מה אני עוד רוצה להספיק לעשות? שאלות שבחיי היומיום הטרופים שכולנו מנהלים די שכחנו או לא הספקנו לשאול.

ולחשוב שאנשים אוהבים ללגלג על הקלישאה שגירושין הם הזדמנות לצמיחה, או על ה'גרושים האלה' שהתחרפנו לגמרי והתחילו להיות מודעים, נינוחים ואופטימיים…

כתיבת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *