אני והאקס/ית שלי

מקרה גישורי – השיחה

תמונה לפוסט השיחה

דנה התקשרה אליי בחצי היסטריה. היא סיפרה שהניסיונות שלה לשבת עם אלעד על הכנה משותפת ל"שיחה" עם ילדיהם, נכשלו לגמרי. גם הניסיונות להעביר מסרים כתובים בעניין לא עלו יפה, ואפילו חברה משותפת של שניהם, שניסתה לדבר עם אלעד בשמה, חזרה אליה עם תשובה ש"אין עם מי לדבר, הוא לגמרי נעול".
דנה ואלעד הם זוג מקסים, הם נשואים שמונה שנים ויש להם שני בנים- יניב, בן 7, ואורי, בן 4. הכרתי אותם לפני כמה שנים, כשהגיעו אליי להדרכת הורים בגלל שהם התקשו להציב גבולות לילדיהם וביקשו עזרה והכוונה בעניין. בהמשך נפגשתי עם דנה עוד כמה פעמים, כשהיא רצתה לעבוד על כל מיני נושאים נקודתיים שעלו בחייה.

כשדנה התקשרה, זה היה בערך חודש אחרי שהיא הודיעה לאלעד סופית שמבחינתה מערכת היחסים ביניהם הסתיימה, וביקשה ממנו להתחיל ולהתארגן על מציאת דירה. דנה סיפרה שהמצב ביניהם היה קר ורחוק כבר שנים, ושהיא התלבטה לגבי ההחלטה להיפרד במשך חודשים רבים. מבחינתה, היא הרגישה שהיא לא יכולה יותר ושאין לקשר ביניהם כל סיכוי, ולכן החליטה שאין לה שום רצון לחיות את חייה לצד אלעד.

בימים הראשונים, אלעד ניסה לשכנע את דנה שתחזור בה מהחלטתה, אבל די מהר הבין את הרצינות שלה והתחיל לבדוק את האפשרויות שלו. הוא החליט שיעבור להוריו לתקופה הראשונית, כדי שיוכל להיעזר בהם ולחסוך כסף. בני הזוג לשעבר החליטו להתחיל להיערך לביצוע המעשי של הפרידה והחלו לתכנן את השיחה המשותפת שלהם עם הבנים. כשהם התחילו לנסח את סיבת הפרידה שיציגו לילדים, הם לא הצליחו בשום צורה להגיע להסכמה ביניהם.

דנה סיפרה שהיא ניסתה להסביר לאלעד כמה חשוב שיציגו לילדים שהפרידה שלהם התקבלה בהסכמה ובהדדיות, אבל אלעד לא הסכים בשום אופן להגיד לבניו שהחלטה להיפרד היתה של שניהם. היא ביקשה שאדבר איתו ו"אסביר" לו שזה הדבר הנכון לעשות.

אלעד הסכים להיפגש איתי, והאמת שהוא חשף בפניי בכנות את מחשבותיו ותחושותיו, והורגש שהיה לו חשוב וטוב לפרוק את מה שהוא מרגיש ולהתייעץ. לדבריו, למרות הריבים הרבים, נסיונות הפיוס הכושלים, והניכור ששרר ביניהם לאורך זמן רב, עבור אלעד התקבלה ההודעה של דנה שהיא רוצה בפרידה בהפתעה גמורה. מבחינתו, הם זוג צעיר שנתקל בבעיות "כמו כל זוג אחר", ולפי תפיסתו, "ערך המשפחה הוא ערך עליון שלא ממהרים לפגוע בו".

הוא אמר שהוא מבין שחשוב שהוא ודנה ישבו יחד עם הבנים ויציגו חזית אחידה, אבל הדגיש שמבחינתו אין שום סיכוי שהוא יגיד לבניו שהוא אחראי לפירוק המשפחה. עבורו, לספר לבניו שיש לו חלק בקבלת ההחלטה להיפרד, משמעותו לספר להם שערך המשפחה הוא לא כזה חשוב, ושבגללו נגרם להם סבל רב. אלעד דיבר בעצב גדול, וכעס מאוד על דנה. הורגש שהוא נמצא במשבר אישי קשה.
זה המקום לציין שמזווית הראיה של דנה, גם אם החלטת הפרידה היתה לבסוף שלה, מה ומי שהובילו אותה לקבל את ההחלטה היו אלעד וההתנהגות הכושלת שלו כבן זוג. כלומר, גם אם היא זו שהניעה את התהליך, אלעד הוא זה שנתן לה את כל הסיבות לעשות את זה. דנה כעסה מאוד על אלעד, כי לדבריה "הוא יודע טוב מאוד שזו החלטה משותפת של שנינו", אך מנצל את הסיטואציה כדי להציג את עצמו כקורבן ואותה כמכשפה.

המשפט שעליו דנו דנה ואלעד, בעזרתי, היה ניסוח אמירה לילדים שפחות או יותר אומרת את הדבר הבא- אבא ואמא החליטו להיפרד כי הם כבר לא יכולים להסתדר יותר, ומאמינים שיהיה טוב יותר לכל בני המשפחה שהם יפסיקו להיות בני זוג. כמו שאפשר לראות, לאלעד היתה בעיה גם עם החלק שאומר שהוא החליט להיפרד, וגם עם החלק שאומר שהוא חושב שיהיה טוב יותר אם הם יפרדו. על שני החלקים האלה עבדנו יחד.

העבודה המשותפת שלי עם אלעד התמקדה בתפיסות שלו שהורה שמחליט להיפרד מבן זוגו הוא הורה שערך המשפחה לא חשוב לו, ובתפיסה שלו שהורה שמחליט להיפרד מבן זוגו פוגע בילדיו. דיברנו על המחשבות האלו, איתגרנו אותן, ובדקנו עד כמה הן מדוייקות באופן כללי, ובהקשר שלו ושל משפחתו באופן ספציפי. ככל שדיברנו ובדקנו את הדברים יותר ויותר, אלעד הבין שהמחשבות האלו הן שמנעו ממנו ליזום בעצמו את הפרידה, אפילו שגם הוא הבין שהמצב בינו לבין דנה לא עושה טוב לאף אחד מבני המשפחה.

היכולת של אלעד לראות את הדברים האלה, איפשרה לו לקחת באומץ רב את האחריות על חלקו בפרידה. האחריות הזו עזרה כמובן לכך שהוא ודנה יכלו לספר לילדים שההחלטה היתה הדדית (עמדה חשובה ביותר עבור הילדים), אבל באופן רחב וחשוב הרבה יותר, היא גם איפשרה לכל הסכסוך ביניהם להתנהל עם הרבה פחות כעס וטינה, והרבה יותר בגרות, אחריות ומודלינג הורי ראוי.

היה חשוב לי להדגים את הנושא באמצעות הסיפור של דנה ואלעד, כי הוא מראה לדעתי איך עבודה אישית יחסית קצרה, יכולה לתרום לכל-כך הרבה שינוי. בחרתי להציג את החלק שעסק באלעד, אבל העבודה שלי גם איתו וגם עם דנה, התעסקה הרבה בנושא של שיפור התקשורת ביניהם, בתקופה שבה היחסים ביניהם קיבלו צורה אחרת וכללים חדשים שאף אחד מהם לא הכיר.
הם למדו להקשיב האחד לשנייה ולהבין למה האחר מתכוון. זוהי יכולת לא פשוטה לכולם, ובטח ובטח בעיתוי ובנסיבות של גירושין, כשיש כל כך הרבה גורמים נוספים שמעיבים על התחושות הקשות ממילא. הם למדו איך מתמקדים במה שחשוב, מתעלמים ממה שמיותר ומשקיטים את מה שמתסיס. הם למדו להעריך את האלטרנטיבות שלהם, ואת היתרונות והחסרונות של כל אחת מהן. הם למדו לקחת פסק זמן כשצריך, ולקחת זמן לפני שהם מגיבים. הם למדו להיעזר, בי, בקרובים להם, ואפילו האחד בשניה.

כתיבת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *