משל המסמרים בגדר

לא מזמן שאלה אותי לקוחה אהובה אם אני מכירה את ‘משל המסמרים בגדר’
האמת שלא הכרתי אותו, אז היא סיפרה לי אותו בקצרה וזה הולך בערך כך-
פעם היה ילד כעוס ועצבני, שאביו ביקש ממנו בכל יום לתקוע מסמרים בגדר בכל פעם שהוא הופך לתוקפני (משימה לא פשוטה לילד)
הילד עשה כבקשת אביו, ועם הזמן הבין שהוא מעדיף להירגע ולשלוט בעצמו, מאשר לשלם את המחיר שבעבודת תקיעת המסמרים. בהתאם, הוא לקח אחריות על עצמו, והפחית והפחית את כמות הפעמים שבהן ביטא את כעסו עד לאפס!

כשפנה הילד לאביו ושיתף אותו בשמחה הגדולה, אביו הנחה אותו להוציא את כל המסמרים שכבר תקע בגדר לאורך כל אותם הימים והשבועות שעברו.
כשהילד סיים את משימת שליפת המסמרים, קרא לו אביו ואמר לו- אתה רואה את כל החורים שבגדר? למרות שאתה שיפרת את ההתנהגות שלך, החורים לעולם יישארו והגדר כבר לא תהיה אותה הגדר.

אני משתפת אתכם בסיפור הזה כי הוא מקסים בעיני, וכי יש בו מסר חשוב מאוד-
אנחנו יכולים להתנצל, ואפילו להתנצל מעומק הלב, ואפילו אפילו לשנות לגמרי את ההתנהגות שלנו,
אבל יש נזקים שמשאירים אחריהם צלקות
בקשו סליחה, שנו את ההתנהגות הפוגענית שלכם, אבל הכי טוב אם לא תעשו את כל הדברים האלה בכלל מלכתחילה…

אני רואה כל יום אנשים שנעלבו, נפגעו והתאכזבו מבן/ת הזוג שלהם, שזוכרים אירועים מסוימים שנחקקו בהם לעולם ועד, אנשים שהעירו, ביקשו והתחננו שדברים ישתנו, אבל האהובים שלהם, גם אם ממש לא התכוונו לפגוע, לא מיהרו לשפר ולתקן.
כל אכזבה כזו, כל עלבון וכל פגיעה, משאירים משהו שלא בטוח שיהיה אפשר להחזיר לאחור גם אם נתנצל, וגם אם נתקן את עצמנו מכאן והלאה.

לכן, הכי טוב שתהיו טובים בכל יום בשנה, תקשיבו למה שבני הזוג שלכם מבקשים, תקחו אחריות כמה שיותר מהר, תתנצלו ושנו את ההתנהגות הפוגענית שלכם גם אם לא התכוונתם לפגוע,
ואם למרות הכל נוצרו חורים, קחו גם עליהם אחריות ועשו את כל מה שאתם יכולים כדי למלא אותם ולטפל בהם ביחד.
גמר חתימה טובה!
חדי אקסלרד