אני

מתי אני זקוק לזמן לעצמי

תמונה לפוסט מתי אני זקוק לזמן לעצמי

כחלק מקורס הכנה ללידה שעברתי, המדריכה דיברה איתנו רבות על הנושא של צירי דמה. היא אמרה שאפשר לחוות צירים לאורך הרבה מאוד זמן, עד שיגיעו הצירים החזקים שבאמת מסמנים שהלידה התחילה. כשמישהי שאלה איך יודעים לזהות מתי הצירים הפכו "חזקים באמת", התשובה היתה- "ברגע שתראי שאת לא מסוגלת יותר לשמוע ולהקשיב לאף אחד מסביבך, ותמצאי שאת חייבת זמן לעצמך כדי לנשום ולהתגבר על הכאב, זה בדרך-כלל סימן טוב כדי לדעת שהלידה מתחילה".

אני רוצה להשתמש במבחן הזה כדי לעזור גם למי שמתגרש להבין מתי הוא נכנס לתקופה, זמנית, שבה הוא צריך להתרכז בעיקר בעיקר בעצמו ובכאב שלו. כלומר, אם הגיע הרגע שבו אתם לא מסוגלים להמשיך ולהתנהל כרגיל, עד כדי כך שכמעט בלתי אפשרי מבחינתכם לפנות מעצמכם לטובת קשב לסביבה- לילדים, לבוס, לחבר/ה, זה בדרך-כלל סימן טוב לכך שעכשיו אתם צריכים תקופה לעצמכם.

חשוב להבין, לזרום, ולאפשר את זה, כי הצורך הזה ינצח בסופו של דבר. במוקדם או במאוחר אתם תבינו שאתם לא מצליחים להתנהל כרגיל, וזקוקים לזמן ללקק את הפצעים האישיים לפני שתוכלו לקום ולהמשיך הלאה. חבל שתתייחסו לצורך האישי החשוב הזה רק אחרי שלמשל תלקו את עצמכם על זה ששוב צרחתם על הילדים בדיוק בזמן שהם כך-כך צריכים אתכם. או למשל אחרי שתסיקו שלכאבי הראש החוזרים או לפריחה בעור יש היבטים לא רק פיזיים.

לפני שתוכלו להקשיב ולראות את האחר, לפני שתוכלו לשמש משענת יציבה ומודל לילדים שלכם, לפני שתוכלו להמשיך כרגיל את הקרירה שלכם, אתם חייבים לתת במה לקולות הפנימיים שזקוקים להתייחסות שלכם. ככל שתשכילו להבין את זה מוקדם יותר- יותר טוב, פשוט כי הקולות והצרכים האישיים האלה לא יעלמו. הם  רק יגבירו את זעקתם והשפעתם עד שתועילו לטפל בהם.

אולי הכי טוב שתתיחסו לצורך הזמני הזה כאל הכרח. אתם מקבלים ממני עכשיו "אישור" מגורם שמתמחה בתחום הגירושין, אישור שבו כתוב שמותר לכם להתרכז בעצמכם לתקופה מבלי שזה ייחשב לאגואיזם, אגוצנטריות, חולשה וכד'. תסבירו גם לסביבה הקרובה שלכם- הורים, חברים, שכנים, אנשי קהילה, אנשי מקצוע- את ההכרח הזה, ותבקשו את עזרתם.

נכון שכשמקבלים זימון למילואים, אפילו ששולחן העבודה שלי קורס מרוב פרויקטים ונושאים לטיפול, הבוס והמשפחה מקבלים ומאפשרים את זה? נכון שגם אם יש לך חמישה ילדים ואת אמא במשרה יותר ממלאה, כשמתחילים צירים את נשאבת אל עבר עצמך, וכולם מבינים את זה, מקבלים את זה, ובעיקר עוזרים ומאפשרים את זה? אז גם ככה בדיוק בשלב הראשון של תהליך הגירושין. זה לא פינוק. זו לא חולשה. זה לא ריכוז עצמי. זה כורח.

כתיבת תגובה באמצעות פרופיל הפייסבוק שלך

כתיבת תגובה

האימייל לא יוצג באתר. שדות החובה מסומנים *